מי גרם למינוי הכהן הגדול?
הרב דב קדרון
מכות יא ע"א
רוצח בשוגג גולה לעיר מקלט וצריך להישאר שם עד מותו של הכהן הגדול, כמו שנאמר (במדבר לה,כה):"וְהֵשִׁיבוּ אֹתוֹ הָעֵדָה אֶל עִיר מִקְלָטוֹ אֲשֶׁר נָס שָׁמָּה וְיָשַׁב בָּהּ עַד מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדֹל אֲשֶׁר מָשַׁח אֹתוֹ בְּשֶׁמֶן הַקֹּדֶשׁ". מהפסוק משמע לכאורה שהרוצח משח את הכהן הגדול, ואכן הגמרא מקשה על כך: וכי הוא משחו?
המשך חכמה כותב שייתכן שהביטוי הזה מורה לנו את אופני הנהגת ההשגחה, וכדי להבין את דבריו יש להקדים מה שכתבו כמה מפרשים שהסיבה שרוצח בשוגג נענש בגלות לזמן בלתי ידוע ובלתי קבוע היא מפני שהגלות היא על השוגג, ואין כל השוגגים שווים, מהם קרובים לאונס ומהם קרובים למזיד, מהם שתהיה שגגתו מעט ומהם שתהיה שגגה גדולה. הקדוש ברוך הוא היודע הנסתרות יודע כמה שנים רוצח זה חייב לגלות, והוא גם יודע עד מתי יחיה הכהן הגדול, באופן שהרוצח יגלה טרם מות הכהן רק כפי מספר השנים שהוא חייב גלות.
על פי זה כותב המשך חכמה שיתכן על פי ההשגחה העליונה אשר בשביל סיבת איש פרטי יתמנה דווקא כהן מסוים לכהן גדול, בשביל שצריך הרוצח להמתין מספר מסוים של שנים עד מיתתו של כהן גדול, ואם יתמנה אחר, אולי אין לו חיים ארוכים, לכן יתמנה זה אשר יחיה חיים ארוכים למען יהיה גולה זה חבוש במקלטו ימים כבירים עד מות כהן גדול זה. וכן להיפך, כי מזלו גרם. בהקדמה לפירוש המשניות של הרמב"ם יש משלים רחוקים מזה בדרכי ההשגחה, כמו שאדם בנה בניין גדול רק בשביל שיום אחד יעבור שם צדיק ויוכל לנוח בצילו של הבניין. לזה אמר הכתוב: "אשר משח אותו" – כלומר שהוא, הרוצח, הסיבה למשיחתו של כהן זה.
