הארה שבועית מהתלמוד הירושלמי במסגרת הדף היומי
הרב אברהם בלס, מכון הירושלמי
מכות יב ע"א
כאשר דוד מת שלמה רוצה להרוג את יואב, בעקבות ציווי דוד. יואב בורח ואוחז בקרנות המזבח, אך האחיזה לא עוזרת לו ומוציאים אותו להורג.
מה הייתה טעותו של יואב?
אומר התלמוד בבלי (מכות יב, א):
"אמר רב יהודה אמר רב: שתי טעיות טעה יואב באותה שעה, דכתיב: 'וינס יואב אל אהל ה' ויחזק בקרנות המזבח'. טעה - שאינו קולט אלא גגו, והוא תפס בקרנותיו טעה - שאינו קולט אלא מזבח בית עולמים, והוא תפס מזבח של שילה".
מדברי רב עולה שאם עבריין שחייב מיתה עולה על גגו של מזבח של בית המקדש לא היו מוציאים אותו להורג (כמובן שלא מדובר על יואב עצמו שהרי בזמן מות יואב עדיין לא נבנה בית המקדש
אומר על כך רבי יוחנן בתלמוד הירושלמי (מכות ב, ו):
"רבי יוחנן שלח לרבנין דתמן תרתין מילין אתון אמרין בשם רב ולית אינון כן...ואתון אמרין בשם רב סבור היה יואב שקרנות המזבח קולטת ואינו קולט אלא גגו. של שילו קולט ואינו קולט אלא של בית עולמים. ואני אומר (שחטת הירושלמי) לא מזבח קולט ולא גגו קולט ולא של שילו קולט ולא של בית העולמים קולט אין לך קולט אלא שש ערי מקלט בלבד".
רבי יוחנן אומר לרבנים בבבל שיש שני דברים שהם אומרים בשם רב שאין ההלכה כך (הדין הראשון הוא דין של אשת יפת תואר שבניגוד לגישה הבבלית, לדעת הירושלמי אסור לקיים יחסי אישות עם שבויה:
ראשית מדברי ירושלמי אלה נלמד שרבי יוחנן עצמו מעיד על הבדלים מהותיים בין התלמודים.
בנושא שלנו בעוד שלדעת התלמוד הבבלי ישנה הגנה חלקית (שהרי העבריין בסופו של דבר צריך לאכול ואז הוא ירד מגג המזבח), כלומר הצד הדתי (מקלט דתי) מנצח את הצד המוסרי, הרי שלדעת הירושלמי הצד המוסרי גובר על הצד הדתי. לעבריין לא ניתנת שום הגנה דתית.
