ברית מילה בהרדמה
הרב דב קדרון
מכות יד ע"א
תוספות (ד"ה לאפוקי) כותבים שעונש כרת למי שלא מל חל על האדם לא רק אם מת בלי למול את עצמו, אלא לעולם, כל זמן שלא מל – חייב כרת.
לעומת זאת הרמב"ם (מילה א,ב) כותב:
כל יום ויום שיעבור עליו משיגדל ולא ימול את עצמו הרי הוא מבטל מצות עשה, אבל אינו חייב כרת עד שימות והוא ערל במזיד.
הגר"י ענגיל זצ"ל (בספר בן פורת סימן ב אות ד) ביאר שיש הבדל בין הרמב"ם לתוספות בהגדרת המצווה של ברית מילה. לפי דעת הרמב"ם עיקר המצווה הוא מעשה המילה, וכיוון שעשה אדם את מעשה המילה לפני שמת אינו חייב כרת, אולם לדעת תוספות המצווה היא שיהיה נימול תמיד, ובכל רגע שעבר והוא ערל ביטל את מצות מילה, וחייב כרת.
הגר"ע יוסף זצ"ל (שו"ת יביע אומר חלק ה - יורה דעה סימן כב) חלק עליו וסבר שגם הרמב"ם מודה שצריך שיהיה נימול תמיד, אלא שלדעתו במעשה המילה שעשה לאחר מכן נפטר מאיסור כרת.
בתשובתו הוא מתייחס לשאלה אם מותר להרדים אדם מבוגר בזמן שמלים אותו, וכתב שלכאורה שאלה זו תלויה בהגדרת מצוות ברית מילה, שאם המצווה היא המעשה, ומצוות צריכות כוונה – יש צורך שהאדם יהיה ער בזמן המילה, אולם אם המצווה היא להיות נימול ולא במעשה המילה אז אפשר שיהיה רדום. מסקנתו היא שמותר למול אדם גדול בזמן שהוא רדום ומתקיימת בכך המצווה כהלכתה.
