בריאות הגוף והנפש  / רפי זברגר

הוריות י''ד ע''א

היום אנו מסיימים את המסכת הקצרה בדף קצר אשר עוסק כולו בשאלת מפתח של מינוי חכמים. נושא המהווה המשך ישיר לסיפור של רבן שמעון בן גמליאל מול רבי מאיר ורבי נתן אשר עסקנו בו במאמר על הדף הקודם, וכן לסוגיות של קדימויות באופן כללי הנידון בדפים האחרונים. 

הנושא

אמר רבי יוחנן: פליגו בה רבן שמעון בן גמליאל ורבנן, חד אמר: סיני עדיף, וחד אמר: עוקר הרים עדיף.
רבי יוחנן ציטט מחלוקת בין רבן שמעון בן גמליאל וחכמים (ברי הפלוגתא של הסיפור בדף הקודם) לגבי מי עדיף למנות לראשות ישיבה, האם חכם הבקי במשניות וברייתות בכל הש''ס המכונה בלשון הגמרא ''סיני'', או חכם חריף היודע לפלפל בתחרה למרות שאינו בקי כל כך במשניות ובברייתות, המכונה בגמרא ''עוקר הרים'' (רש''י). הגמרא לא נוקטת מי אמר מה, אלא ''אחד'' אמר כי "סיני" עדיף והשני אמר כי עדיף למנות חכם "עוקר הרים".
רב יוסף – סיני, רבה - עוקר הרים. שלחו לתמן: איזה מהם קודם?
מספרת הגמרא כי שאלה זו עמדה על הפרק בעת הצורך למינוי ראש ישיבה ועמדו שני חכמים לתפקיד, רב יוסף שהיה סיני, ורבה שהיה עוקר הים והתלבטו את מי למנות.
שלחו להו: סיני עדיף, דאמר מר: הכל צריכין למרי חטיא.
תשובת חכמי ארץ ישראל הייתה כי עדיף למנות את ''סיני'', כי כולם צריכים את ''בעל החיטים''. שהרי מחיטים מכינים לחם שהוא אבי אבות המזון הנדרש לכל אדם. ולכן רב יוסף שהיה ''סיני'' וידע את כל המשניות והברייתות על בוריין, והם (משנה וברייתא) ''אבות ההלכה'' כלשון רש''י, ולכן יש לו עדיפות על ''עוקר הרים''.
ואפילו הכי לא קביל רב יוסף עליה, מלך רבה עשרין ותרתי שנין והדר מלך רב יוסף.
מגודל ענוותנותו של רב יוסף לא קיבל את המינוי והשאירו לרבה, אשר כיהן כראש ישיבה במשך עשרים ושתים שנים, ורק לאחר מות רבה הסכים רב יוסף להתמנות לראש הישיבה. (יש הסבר נוסף)
וכל שני דמלך רבה, רב יוסף - אפילו אומנא לביתיה לא חליף.
הגמרא ממשיכה בתיאור הנהגות רב יוסף מגודל ענוותנותו וקבלת רבה כראש הישיבה היחידי, עד שאפילו לא נהג מנהג שררה על עצמו, ולא הזמין את המקיז דם אל ביתו. שכן, אדם ''פשוט'' מן השוק היה הולך אל מרפאתו של המקיז דם, אך לאדם חשוב היה מקיז הדם מגיע לביתו. רב יוסף נהג כמנהג ''אנשים פשוטים'' גם בעניין פעוט שכזה.
גמרא זהה כמעט לגמרתנו מופיעה במסכת ברכות דף ס''ד. שם מסביר הרמ''ה את הסיבה שלא הזמין רב יוסף את מקיז הדם לביתו, כיוון שבזכות ענוותנותו היה בריא לגמרי, ולא נזקק כלל להקיז דם. 
 

מהו המסר?

הסבר הרמ''ה במסכת ברכות מלמדת אותנו דבר נפלא. אדם השלם במידותיו, אינו מחפש כבוד אלא אף בורח ממנו, כמו רב יוסף, הרי זה משפיע על מצב הפיזי, עד כדי שמערכות הגוף עובדות באופן תקין והוא בריא ולא נזקק לרפואה כלל וכלל.
ניתן להסביר תופעה זו במספר אפשרויות. אפשרות ראשונה על פי תורת "הרפואה ההוליסטית". רפואה זו רואה את האדם כמכלול, כך שכל אחד ממרכיבי הגוף והנפש יכולים להשפיע על בריאותו. הגוף משפיע על הנפש, וכן נפש אדם משפיעה על גופו. אדם ענוותן הוא בדרך כלל ''בריא מאוד בנפשו'', לא מחפש כבוד, חסר קנאה באחר, מכבד ומוקיר את סביבתו, וכל זה מביא לרגיעה ושלוות הנפש. מצב נפשי כזה מהווא את מקור בריאותו, וחוסר הצורך בריפוי מכל סוג שהוא.
ההסבר השני יותר ''אמוני'' וטוען כי הקדוש ברוך הוא משגיח על כל אדם ואדם, ומתייחס אליו לפי דרך חייו. אם הולך הוא בדרך ישרים מבורך, הרי הוא זוכה לברכה ולבריאות הגוף, וכן להיפך.
נלמד מדרכו של רב יוסף, נשתדל לראות הטוב והיפה בכל אדם. לנהוג בדרך צנועה, ולכבד כל אחד באשר הוא. דרך זו תביא אותנו לשלוות הנפש שבעז''ה יתברך תגרום גם לבריאות הגוף כך שלא נזדקק כלל לרופאים ורפואות.
 

המאמר לע''נ אבי מורי ר' שמואל ב''ר יוסף,  אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, ולע''נ חמי משה בן רבקה
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]