מה ייחודי לתפילת ראש חודש?
הרב דב קדרון
שבועות י ע"א
ראש חודש נקרא "מועד", לכן הפסוק (במדבר כט,לט): "אֵלֶּה תַּעֲשׂוּ לַה' בְּמוֹעֲדֵיכֶם" המשווה את קורבנות המוספים של המועדים זה לזה מתייחס גם לקרבן מוסף של ראש חודש.
אמר הגר"ח קנייבסקי זצ"ל (בספר שמעה תפילתי) שרק בבית המקדש מצאנו שראש חודש נקרא מועד, ורק שם הוא שווה למועדים האחרים לעניין מצוות שמחה, ולפי זה מובן מדוע רק בתפילת מוסף של ראש חודש אנו אומרים: "ובעבודת בית המקדש נשמח כולנו", ולא אומרים זאת באף תפילת מוסף אחרת, כי במועדים האחרים יש מצוות שמחה גם מחוץ לבית המקדש, אבל בראש חודש מצוות השמחה היא דווקא בבית המקדש.
באופן אחר ביאר זאת בעל שו"ת בנין שלמה (סימן כא בשם רבו) שכוונת התפילה היא לשמחה בכלי נגינה: "בעבודת בית המקדש נשמח כולנו ובשירי דוד עבדך וכו'", ומכיוון שבשבתות וימים טובים אסור לנגן בכלי נגינה, הזמן היחיד שבו אנו מתפללים שנוכל לשמוח בהם הוא בראש חודש.
אמנם יש להעיר על פירוש זה, שבחול המועד, היה ניתן לומר זאת, שהרי בחול המועד מותר לנגן בכלי שיר, ובכל זאת לא שונה נוסח תפילת מוסף של חול המועד מנוסח התפילה של יום טוב.
באופן אחר, על פי המדרש שראשי חדשים פעם היו כמו רגלים, ובגלל חטא העגל הם נהפכו לזמן של כפרה, מסביר בעל חמדת ימים (ראש חודש פרק ד אות ד) שכוונת התפילה היא שתהיה הארה ותוספת קדושה בראשי חדשינו, ובעבודת בית המקדש נשמח כולנו, שיהא שוב בראש חדש זמן שמחה כרגלים, כמו שאמרו במדרש שכשיגיע הקץ נעלה לרגל כל חדש, שנאמר: "והיה מדי חדש בחדשו".
