פירוש הנועם אלימלך למשנה

הרב דב קדרון

שבועות יט ע"ב

את לשון המשנה: "שבועות שתים שהן ארבע: שבועה שאוכל ושלא אוכל, שאכלתי ושלא אכלתי", פירש ר' אלימלך מליז'נסק (נועם אלימלך פרשת ויקרא) שיש שני סוגי צדיקים: יש צדיקים המענים ומסגפים עצמם ועל ידי זה משברים כוח הדינים. ויש צדיקים האוכלים בקדושה ובטהרה למען עבודתו יתברך שמו ואזי הם משפיעים ברכה ופרנסה לעולם. לשני סוגי הצדיקים הללו יש כח להשביע ולגזור כרצונם, והשליטה שיש להם לגזור אומר ויקום, נקרא בלשון: "שבועה".

ולזה רומזת המשנה: "שבועות שתים", פירוש יש שני סוגי צדיקים שיש להם כוח להשביע ולהשפיע על המציאות, שהן ארבע. רמז ששניהם גורמים תיקון להשם הוי"ה ברוך הוא שהוא ארבע אותיות.

ומפרש התנא: שתים שאוכל ושלא אוכל, רומז כנ"ל שהצדיק מהסוג האחד מתקן באכילתו, והצדיק מהסוג השני בעינויו ובסיגופו שאינו אוכל. והוסיפו חכמים עוד שנים, דהיינו "שאכלתי", הצדיק הזה שהוא אוכל עתה בקדושה צריך להזכיר לעצמו ולדאוג על אכילתו בעבר, שאכל בלא קדושה. "ושלא אכלתי", רמז על הצדיק השני המסגף עצמו, הוא צריך לדאוג על הסיגופים שסיגף עצמו בעבר שלא היו לגמרי לשם שמים, כי יש צדיקים שמסגפים עצמם ומכחישים כחם בעניין רע, בפניות לא טובות שלא לשם שמים על דרך שאמר הכתוב (ישעיה נח,ד): "הן לריב ומצה תצומו", וצריך הצדיק לתקן ולבו יבער על הסיגופים הקודמים שלא היו לעבודתו יתברך שמו, ואז יהיה כוח בצדיקים לתקן הכל כנ"ל.