נושא:
נחלקו חכמים ורבי שמעון בר יוחאי בנוגע לחומרת "משתף שם שמים ודבר אחר". מחלוקת זו מלמדת על הבנות שונות במהות הקשר עם הקב"ה והעבירה של עבודה זרה.

שאלות תג"ל:
מהי הסברא במחלוקת ביחס למעמד של עבודה זרה בשיתוף עם עבודת הקב"ה?

הסבר בדרך תג"ל:
חכמים סוברים שאמונה בהקב"ה ועבודת הקב"ה היא הכרה בקיומו ובא-לוהותו. מהותה של עבודה זרה היא בכפירה בהקב"ה. כל זמן שמכיר בהקב"ה, גם אם משתף איתו עוד "אלהות", אינו נחשב כעובד עבודה זרה במלוא חומרתה.
לעומתם, רשב"י תופס ש"בלתי לה' לבדו", בלעדיות היא חלק מהותי של אמונה בהקב"ה ועבודת השם. נראה שרשב"י סובר שיחסים בינינו לבין הקב"ה הם כמו בנישואין. (הנביאים דברו רבות על כך.) עבודה זרה נחשבת כבגידה בברית בין הקב"ה לעם ישראל, כמו שניאוף נחשב כבגידה ביחסים בין איש ואשתו.

מה אתה חושב?