התפקיד והאחריות של העדים
הרב דב קדרון
שבועות לב ע"א
אדם שיודע עדות ויכול להעיד עליה בבית דין חייב לעשות זאת, כמו שנאמר (ויקרא ה,א): "וְהוּא עֵד אוֹ רָאָה אוֹ יָדָע אִם לוֹא יַגִּיד וְנָשָׂא עֲוֹנוֹ".
ר' ירוחם ליבוביץ' זצ"ל (דעת תורה באורים דברים לב,א) ביאר שהאחריות של העדים היא בבסיסה כמו אחריות הדיינים, לתקן עוול בעולם.
הדיין שדן במדת המשפט בתכלית, עושה זאת מפני שאינו סובל כל עוות ועול, ועל כן הוא דן את הרשע, ומעלתו ומדתו הם המחייבים אותו להיות "צדק צדק תרדוף" (דברים טז,כ), וכן הוא העניין בעדים, אם עד רואה עוול עליו להיעשות דיין, היינו כי אחרי שהוא הרואה והיודע על הדבר, זה כבר מחייב אותו לראות שהדין יעשה על עושה העול, ומתוקף אחריות זו הוא מחויב לבא אל הדיין לקיים דבר משפט, "אם לא יגיד ונשא עונו". זהו גם העניין של (דברים יז,ז): "יד העדים תהיה בו בראשונה להמיתו", כי העד שמבצע את תפקידו למיגור עושי רשעה מן העולם הוא הפועל בקיום הדין על מתכונתו.
כאשר משה רבנו ע"ה אמר לפני מותו (דברים לב,א): "הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי פִי", מסביר רש"י: "האזינו השמים שאני מתרה בהם בישראל ותהיו אתם עדים בדבר שכך אמרתי, ועוד שאם יזכו יבאו העדים ויתנו שכרם הגפן תתן פריה וכו' ואם יתחייבו תהיה בהם יד העדים תחילה ועצר את השמים וכו'". על פי ההסבר הנ"ל, משה רבנו ע"ה עשאם עדים ממש, כי אין מליצות בתורה, והם עדים ככל הלכות עדות, ועליהם לקיים דבר המשפט, שאם יזכו יבואו העדים ויתנו שכרם וכו' ואם יתחייבו תהיה בהם יד העדים תחילה, כהלכות עדות ממש.
