לא להישבע אפילו באמת
הרב דב קדרון
שבועות מה ע"א
אחת מתקנות חכמים היא ששכיר שטוען שלא קיבל את שכרו מבעל הבית – נשבע על כך ויכול לגבות את שכרו. אחת השאלות ששואלת על כך הגמרא היא: מדוע לא תקנו שיגבה בלי שבועה? ומבאר הר"ן (על הרי"ף כה,ב בדפי הרי"ף): שהרי השכיר נושא נפשו על שכרו, ושכרו מועט, ויש אנשים שפורשים משבועה ואפילו באמת לא רוצים להישבע, ויש לחשוש שלא יהיה לשכיר ממה לחיות.
בעניין זה נשאל החתם סופר (שו"ת חו"מ סימן צ) מה המקור לכך שאפילו שבועת אמת עבירה היא, ועל ידי זה אנשים נמנעים מלהישבע אפילו שבועת אמת ומתפשרים בכל מה שאפשר, רק שלא להישבע אפילו באמת.
בתשובתו הוא כתב שמנהג ישראל הוא תורה ואין להרהר אחריו, ובוודאי יש לו גם מקור בספר קהלת (ט,ב) בפסוק: "הַכֹּל כַּאֲשֶׁר לַכֹּל מִקְרֶה אֶחָד לַצַּדִּיק וְלָרָשָׁע ... כַּטּוֹב כַּחֹטֶא הַנִּשְׁבָּע כַּאֲשֶׁר שְׁבוּעָה יָרֵא", וכוונת הפסוק היא להשוות בין "הנשבע" שנשבע רק שבועות אמת לבין מי שירא מלהישבע אפילו באמת, ומכאן מוכח שראוי לאדם להתרחק ככל האפשר אפילו משבועת אמת.
הגרי"ש אלישיב זצ"ל אמר שאמנם יש אפילו מצווה מהתורה להישבע בשם ה' באמת, כמו שכתוב (דברים י,כ): "וּבִשְׁמוֹ תִּשָּׁבֵעַ", אכן כבר אמרו חז"ל שלא כל אדם ראוי לכך, כפי שמפרש שם רש"י: "את ה' אלהיך תירא - ותעבוד לו ותדבק בו ולאחר שיהיו בך כל המדות הללו אז בשמו תשבע", ומכיוון שרוב האנשים לא הגיעו לדרגות הללו – אין הם יכולים לקיים מצווה זו, ולא ראוי לסתם אדם להישבע בשם ה'.
