הארה שבועית מהתלמוד הירושלמי במסגרת הדף היומי
הרב אברהם בלס, מכון הירושלמי
עבודה זרה ח ע"א
תלמוד בבלי עבודה זרה ח, א:
"ת"ר: לפי שראה אדם הראשון יום שמתמעט והולך, אמר: אוי לי, שמא בשביל שסרחתי עולם חשוך בעדי וחוזר לתוהו ובוהו, וזו היא מיתה שנקנסה עלי מן השמים, עמד וישב ח' ימים בתענית [ובתפלה], כיון שראה תקופת טבת וראה יום שמאריך והולך, אמר: מנהגו של עולם הוא, הלך ועשה שמונה ימים טובים".
ולעומת זאת הירושלמי
תלמוד ירושלמי ברכות ח, ה:
"רבי לוי בשם רבי בזירה שלשים ושש שעות שימשה אותה האורה שנבראת ביום הראשון. שתים עשרה בערב שבת ושתים עשרה בליל שבת ושתים עשרה בשבת. והיה אדם הראשון מביט בו מסוף העולם ועד סופו כיון שלא פסקה האורה התחיל כל העולם כולו משורר שנאמר אתחת כל השמים ישרהו למי שאורו על כנפות הארץ. כיון שיצאת שבת התחיל משמש החושך ובא ונתירא אדם ואמר אלו הוא שכתב בו בהוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב שמא בא לנשכני ואמר גאך חשך ישופני. אמר רבי לוי באותו שעה זימן הקדוש ברוך הוא שני רעפין והקישן זה לזה ויצא מהן האור".
השאלה היא כיצד נהג אדם הראשון שפתאום נתקל במציאות של חושך. לפי התלמוד הבבלי הוא ישר האשים את עצמו ושקע בעבודה של תשובה. לפי התלמוד הירושלמי אמנם גם מוזכר שהאדם הראשון פחד, אולם הוא מנסה בעצמו להתגבר על המצב ויוצר אש. אדם אסור לו לשקוע בעצמו, אלא צריך ללכת קדימה. ומעניין הדבר שבירושלמי מובא שהקב"ה זימן לו שני רעפים – גם העשייה האנושית היא תוצר של השגחה פרטית.
