בין ישראל לאומות העולם: בחירה, תשובה וגאולה

נושא:
בעקבות הסוגיות בדפים ב–ד, שעסקו בייחודו של עם ישראל בקבלת התורה, ובסבלו לאורך הדורות, הסוגיה בדף ה ע"א מעבירה את המבט פנימה:
האם הסבל היהודי הוא מציאות הכרחית שאין לשנותה?
או שמא יש בידי האדם ועם ישראל יכולת לשנות את ההיסטוריה?

שאלות תג"ל:
איך ניתן לשנות את מצבו ההיסטורי של עם ישראל, גם במצבים של קושי ושל נחיתות מול האומות?

הסבר בדרך תג"ל:

המהלך בסוגייתנו מגלה כי הקב"ה אינו רק מצווה – אלא גם מבקש, אפילו מתחנן: "אם בחוקותי תלכו- אין אם אלא לשון תחנונים".
יש כאן קריאה עמוקה: העתיד איננו קבוע מראש — לא החטא ולא החורבן, לא הסבל ואולי אפילו לא המוות.
הכול תלוי בבחירה של האדם.
התשובה - השיבה אל זהותינו היסודית וייחודינו בקבלת התורה - היא הנתיב המרכזי שבו היחיד והצבור מחוללים שינוי — "שלא תהא אומה ולשון שולטת בהן" ואף "שלא יהא מלאך המוות שולט בהן". ואם זה לא קורה בדור הזה, אז הדור הבא יעשה טוב יותר.

מה אתה חושב?
אם הבחירה בידינו – מדוע חוזר עם ישראל שוב ושוב אל הסבל והייסורים?
האם יש במבנה הנפשי-תרבותי שלנו דינמיקה שדורשת שבר כדי להתקדם?
או שמא הגיעה העת לפתח תודעה של גאולה מתוך בחירה ולא מתוך שבר?