מי יכול להקל באיסור תורה?
הרב דב קדרון
עבודה זרה ז ע"א
בגמרא מובא כלל גדול שמשמש בכל מצב של מחלוקת בין החכמים, דהיינו ספק שלא הוכרע:
ר' יהושע בן קרחה אומר: בשל תורה הלך אחר המחמיר, בשל סופרים הלך אחר המיקל.
הרה"ג האדר"ת זצ"ל כותב (בספרו עובר אורח סימן פא): שנשאל על מה שכתב בנו של הנודע ביהודה (שו"ת שיבת ציון סימן כו) לגבי נושא שיש בו מחלוקת הפוסקים בהלכות טרפות:
כל כי האי מלתא שתלוי במחלוקת הפוסקים ואין מכריע ביניהם כי האוסרים והמתירין הם שווים במנין יכול כל רב ומו"צ להורות במקומו אם הוא נשאל עליו כפי שיקול דעתו וכפי הנראה לו אם להקל אם להחמיר, באופן שאין שם מנהג ידוע אבל אם כבר נהגו במקומו לחוש לדברי האוסרין אין להמורה לפרוץ גדר במה שנהגו לאסור ע"פ פוסקים המחמירין ועזות פנים הוא לו...
איך כתב, לכאורה בניגוד לגמרא, שכל פוסק יכול להחליט כפי הנראה לו, והרי אם מדובר בשאלה באיסור תורה עליו להחמיר, ואם באיסור דרבנן עליו להקל.
ענה על כך האדר"ת זצ"ל שלא כתב בעל "שיבת ציון" שיעשה כמו שירצה, אלא שיעשה המורה כפי שיקול דעתו, כלומר לאחר שיעיין בהלכה ויכריע אם להקל אם להחמיר כפי שישקול הדברים במאזני שכלו, כך יפסוק, אבל לא התכוון שיעשה כרצונו בלא שום טעם. לעומת זאת בגמרא מדובר על מי שרוצה לפסוק בלא הכרעת דעתו, אז חל הכלל: להחמיר בשל תורה ולהקל בדרבנן.
