אין ארוחות חינם / רפי זברגר

זבחים לז ע''ב
 

הקדמה

נחזור על ההקדמה שהקדמנו למשנה בתחילת הפרק (ל''ו:):
בשלהי הדף הנוכחי אנו פותחים את הפרק הרביעי ''בית שמאי". כזכור, קרבן מתפגל במחשבה פסולה (לאכול את הקרבן או לזרוק את הבשר על המזבח חוץ לזמנו המותר) של הכהן באחד מארבע פעולות הקרבן. בקרבן בהמה הפעולות הן: שחיטה, קבלה, הולכה וזריקה. כידוע, פעולת הזריקה מסיימת ''ומכפרת'' את האדם המקריבה, כך שכל הפעולות הנעשות לאחריה אינן מעכבות, ואדם יוצא ידי הקרבן גם אם לא נעשו.
פעולת הזריקה מתבצעת באופן שונה בהתאם לסוג הקרבן. בקרבן עולה, אשם, תודה ושלמים יש ''שתי מתנות שהן ארבע'' ויש קרבנות (למשל חטאת) בהם יש ''ארבע מתנות''. בקרבנות שיש שתי מתנות שהן ארבע – הכהן זורק את דם הקרבן מתוך הכלי (שהוליך בו את הדם אל המזבח) אל החלק התחתון של המזבח בפינה המזרחית צפונית, ובפינה הדרומית מערבית. כך שבעצם הוא זורק שתי פעמים (שתי מתנות) אבל לארבע צידי המזבח (שהן ארבע) . יש קרבנות שיש בהם ''ארבע מתנות'' כך שהכהן נוטל את הדם ומניחו בכל ארבעת הצדדים (פאות) של המזבח.
המשנה הראשונה של הפרק דנה בשאלה מהו החלק המכפר מתוך מרכיבי פעולת הזריקה, לפי הדעות השונות.
וכן נחזור על פירושנו לתחילת המשנה במאמר על הדף הקודם:
בית שמאי אומרים: כל הניתנין על מזבח החיצון, שנתן במתנה אחת – כיפר, ובחטאת - שתי מתנות, ובית הלל אומרים: אף חטאת שנתנה מתנה אחת - כיפר.
הקרבנות שדמם נזרק על המזבח החיצוני ויש בהם שתי מתנות שהן ארבע, הרי כבר אחרי המתנה (זריקה) הראשונה מתכפרים ויוצאים ידי חובת הקרבן. קרבנות שדמם ניתן על המזבח החיצון, אך יש להם ''ארבע מתנות'' נחלקו בית שמאי ובית הלל. בית שמאי סוברים כי רק לאחר שתי מתנות ישנה כפרה, ובית הלל סוברים כי גם קרבנות אלו מתכפרים כבר אחרי הזריקה הראשונה, בדומה לקרבנות שיש בהם ''שתי מתנות שהן ארבע''.
 

הנושא

הגמרא שלנו (עמוד ב') דנה בהבנת שורש מחלוקתם של בית הלל ובית שמאי במשנה:
אמר רב הונא מאי טעמא דבית שמאי? (ויקרא ד', כ''ה): וְלָקַח הַכֹּהֵן מִדַּם הַחַטָּאת בְּאֶצְבָּעוֹ וְנָתַן עַל קַרְנֹת מִזְבַּח הָעֹלָה וְאֶת דָּמוֹ יִשְׁפֹּךְ אֶל יְסוֹד מִזְבַּח הָעֹלָה. (שם ל'): וְלָקַח הַכֹּהֵן מִדָּמָהּ בְּאֶצְבָּעוֹ וְנָתַן עַל קַרְנֹת מִזְבַּח הָעֹלָה וְאֶת כָּל דָּמָהּ יִשְׁפֹּךְ אֶל יְסוֹד הַמִּזְבֵּחַ (שם ל''ד): וְלָקַח הַכֹּהֵן מִדַּם הַחַטָּאת בְּאֶצְבָּעוֹ וְנָתַן עַל קַרְנֹת מִזְבַּח הָעֹלָה וְאֶת כָּל דָּמָהּ יִשְׁפֹּךְ אֶל יְסוֹד הַמִּזְבֵּחַ. קרנות קרנות קרנות - הרי כאן שש, ארבעה למצוה ושתים לעכב.
בספר ויקרא פרק ד' מתוארים בין היתר שלושה קרבנות אשר דמם נזרק למזבח החיצון: חטאת נשיא, ושתי חטאות היחיד: שעירת עיזים וכבשה. שלושת הקרבנות הללו דומים מאוד בעשייתן, ובכולן יש ארבע מתנות (כמוסבר בהקדמה) הניתנות על ארבע קרנות המזבח. המילה קרנות בכל שלושת הקרבנות נכתבה ללא האות וו, אך נקראת כאילו יש בה אות וו (קרנות ברבים). לאור כך מסביר רב הונא את שתי דעות התנאים. בית שמאי סובר ''יש אם למקרא'' – כלומר, אנו דורשים את הפסוק לאור קריאתם, ולכן יש בעצם שלוש פעמים קרנות ברבים, סך הכול שש (מיעוט רבים שניים). ומכיוון שיש ארבע מתנות, הרי שניים ''מיותרות'' לצורך דרשה. וכידוע, בקודשים יש כלל ''שנה עליהם הכתוב לעכב'' ולכן ארבע הראשונות הן לתאר את המצווה (ארבע מתנות) והשתיים האחרות לעכב, ומכאן דעת בית שמאי שגם בקרבן חטאת שתי מתנות מכפרות, ובלעדיהן אין כפרה לקרבן.
ובית הלל - קרנת קרנת קרנות - הרי כאן ארבעה שלש למצוה ואחת לעכב.
שיטת בית הלל כי ''יש אם למסורת'' – כלומר, דורשים לפי כתיבת המילים בפסוק ולא לפי קריאתן. ולפי המסורת שתי פעמים כתובה המילה קרנות ללא וו, ופעם אחת עם וו. לכן כאילו כתוב כאן ארבע פעמים. (2+2). יש להעיר כי לפי המסורת שבידינו כל שלושת הפסוקים כתובים ללא האות וו (כמצוטט לעיל), אך לגמרא הייתה כנראה מסורת שפסוק אחד כתוב עם וו (רשב''א ועוד). ומסביר רב הונא כי בית הלל לומדים מכאן כי שלש פעמים הם למצווה (נתינת הדם על קרנות המזבח) ופעם אחת לעכב, ולכן לדעת בית הלל, גם בקרבן חטאת, רק זריקת (נתינה) דם אחת מעכבת, והיא המכפרת לכתחילה.
ואימא כולהו למצוה?
שואלת מיד הגמרא ''שאלה מתבקשת'': הרי אנו יודעים שיש ארבע מתנות בקרבנות חטאות אלו, אם כן אולי נאמר שכל הארבע פעמים הם למצווה בלבד, ואף זריקה אינה לעיכוב. כלומר, גם אם בפועל לא זרקו אף זריקה - הקרבן מכפר.
כפרה בכדי לא אשכחן.
עונה הגמרא כי באמת אין בית הלל מסיקים מן הפסוקים הללו, שכן יש לומר שכל ארבע הפעמים מלמדים על עצם המצווה. אך מכוח סברה שלא יכול להיות קרבן ללא זריקת דם בכלל, פוסקים בית הלל כי זריקה אחת מעכבת גם בקרבנות חטאת.
ואיבעית אימא היינו טעמא דבית הלל: אהני מקרא ואהני מסורת, אהני מקרא - לטפויי חדא, ואהני מסורת - לבצורי חדא.
הסבר נוסף לבית הלל שלפיו הם דורשים גם לפי ''מקרא'' וגם לפי ''מסורת''. מכיוון שהמקרא מלמד על שש פעמים, והמסורת מלמדת על ארבע פעמים, ''מוסיפים'' אחד למסורת, ו-''מורידים'' אחת למקרא וכך מגיעים לחמש פעמים. ארבע מהם למצווה ואחת לעכב, ומכאן לזריקת דם אחת מעכבת גם בקרבן חטאת שיש בה ארבע מתנות. 
 

מהו המסר?

הסברה שמסבירה את שיטת בית הלל ''כפרה בכדי לא אשכחן'' מלמדת אותנו כי ''אין ארוחות חינם''.
הפסוק (ויקרא י''ז, י''א): כִּי נֶפֶשׁ הַבָּשָׂר, בַּדָּם הִוא, וַאֲנִי נְתַתִּיו לָכֶם עַל הַמִּזְבֵּחַ, לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵיכֶם: כִּי-הַדָּם הוּא, בַּנֶּפֶשׁ יְכַפֵּר מלמדנו כי הכפרה בקרבן הינה על ידי הדם. לכן חייבת להיות לפחות זריקה אחת גם בקרבן חטאת. אין כפרה ללא ביצוע הפעולה העיקרית של הקרבן.
גם בחינוך יש ללמוד ולזקק את הדברים החשובים והעקרוניים ועליהם יש לעמוד בכל מחיר.
עוד על ארוחות חינם במאמר על דף י''ב במסכת כתובות
  
 
המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]