נהג נזיפותא בנפשיה
מועד קטן טז ע"ב
"ידע דנקט מילתא בדעתיה, נהג נזיפותא בנפשיה".
רמז לכך שהשומע את רבו גוער בו צריך לנהוג נדוי בעצמו. כתוב בבמדבר טז, טו-יז: וַיִּחַר לְמֹשֶׁה מְאֹד וַיֹּאמֶר אֶל ה' אַל תֵּפֶן אֶל מִנְחָתָם לֹא חֲמוֹר אֶחָד מֵהֶם נָשָׂאתִי וְלֹא הֲרֵעֹתִי אֶת אַחַד מֵהֶם!
ולאחר שחרה למשה וכעס, המשיך: וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל קֹרַח אַתָּה וְכָל עֲדָתְךָ הֱיוּ לִפְנֵי ה' אַתָּה וָהֵם וְאַהֲרֹן מָחָר. וּקְחוּ אִישׁ מַחְתָּתוֹ...
כפי שפירש רש"י: " ויקח קרח - לקח את עצמו", כך מתפרש וּקְחוּ אִישׁ מַחְתָּתוֹ - וקחו את עצמכם בנידוי. לכן הטעם במילה וּקְח֣וּ׀ הוא מונח לגרמיהּ, שמשמעותו בארמית – מונח לעצמו. בדומה למרים שנאמר בה (במדבר יב, טו) וַתִּסָּגֵר מִרְיָם מִחוּץ לַמַּחֲנֶה שִׁבְעַת יָמִים.
