תפילה: צרכי האדם ושבחו של מקום

נושא:
נחלקו רבי אליעזר ורבי יהושע בשאלה: מה קודם בתפילה – בקשת צרכים או שבח לה'? מחלוקת זו משקפת שתי תפיסות יסוד על מהותה של התפילה ומה המניע הראוי לתפילה.

שאלות תג"ל:
מהו שורש ההבדל בין שתי הגישות? האם התפילה "מתחילה" מהאדם או מהקב"ה?

הסבר בדרך תג"ל:
רבי אליעזר רואה את התפילה כבאה מתוך הצורך האנושי. האדם חווה חסרון, כאב או תלות – ומתוך כך פונה לריבונו של עולם בבקשה. רק לאחר מכן באים השבח וההודאה, מתוך ציפייה למילוי הצורך או כבקשת אמון ורחמים. לפי זה, התפילה היא ביטוי של תלות וקריאה לעזרה.
רבי יהושע, לעומת זאת, סבור שהפתיחה בשבחו של מקום קודמת. התפילה נולדת מהכרה בגדלות ה' ומתוך רצון להתקרב אליו. רק אחר כך מבקש האדם את צרכיו, כמי שעומד בענווה לפני מלך. לפי זה, התפילה היא במהותה פעולה של הזדהות וחיבור עם נוכחות ה' בעולם, לא רק צורך אישי.

מה אתה חושב?
כיצד גישות אלו משתקפות בסדר התפילה הקבוע – למשל בסדר ברכות העמידה או במיקומם של פסוקי דזמרה לפני התפילה המרכזית?