חתירה לאמת ללא בושה / רפי זברגר

זבחים נז ע''א
 

הקדמה

בדף הקודם (מא:) למדנו את הכלל ''דבר הלמד בהיקש אינו חוזר ומלמד בהיקש''. הגמרא בהמשך מרחיבה ודנה בעוד שלשה כללי המשך: האם דבר הלמד בהיקש אינו חוזר ומלמד בגזירה שווה, או דבר הלמד בהיקש אינו חוזר ומלמד בקל וחומר ואחרון חביב: האם דבר הלמד בהיקש אינו חוזר ומלמד בבנין אב.
לאחר סיום ארבעת הלימודים הללו ממשיכה הגמרא (גולש גם לדף שלנו) לדיון בשאר הלימודים השונים וניסיון למצוא מקורות לדינים: האם דבר הלמד בגזירה שווה אינו חוזר ומלמד ב-היקש / גזירה שווה / קל וחומר / בנין אב. וכן האם דבר הלמד בקל וחומר אינו חוזר ומלמד בארבעת הלימודים הנ''ל, ולבסוף, האם גם דבר הלמד בבנין אב אינו חוזר ומלמד בארבעת הלימודים. בשורה התחתונה קובעת הגמרא כלל כללי ומסייגת אותו לקודשים: אין למדים למד מן המלמד בקודשים. במאמר זה נתמקד באחד מששה עשר הלימודים הנ''ל (ארבע X ארבע). 
 

הנושא

דתנו רבנן: מנין לבכור שנאכל לשני ימים ולילה? שנאמר (במדבר י''ח, י''ז-י''ח): אַךְ בְּכוֹר שׁוֹר אוֹ בְכוֹר כֶּשֶׂב אוֹ בְכוֹר עֵז לֹא תִפְדֶּה קֹדֶשׁ הֵם אֶת דָּמָם תִּזְרֹק עַל הַמִּזְבֵּחַ וְאֶת חֶלְבָּם תַּקְטִיר אִשֶּׁה לְרֵיחַ נִיחֹחַ לַה'. וּבְשָׂרָם יִהְיֶה לָּךְ כַּחֲזֵה הַתְּנוּפָה וּכְשׁוֹק הַיָּמִין לְךָ יִהְיֶה- הקישו הכתוב לחזה ושוק של שלמים: מה שלמים נאכלין לשני ימים ולילה, אחד אף בכור נאכל לשני ימים ולילה אחד.
קובעת הברייתא כי מקור הדין שבכור נאכל לשני ימים ולילה מההיקש של בכור לשלמים, וכשם שבשר שלמים נאכל לשני ימים ולילה, כך גם בשר בכור.
וזו שאלה נשאלה לפני חכמים בכרם ביבנה: בכור, לכמה נאכל? נענה רבי טרפון ואמר: לשני ימים ולילה אחד.
הברייתא מתארת דין ודברים בין חכמים ביבנה לגבי זמן אכילת בכור. רבי טרפון ענה כי זמן אכילת בכור - שני ימים ולילה.
היה שם תלמיד אחד שבא לבית המדרש לפני חכמים תחלה, ור' יוסי הגלילי שמו, אמר לו: רבי מנין לך?
באותו יום נכנס פעם ראשונה לבית המדרש רבי יוסי הגלילי, ולאחר ששמע תשובת רבי טרפון שאלו רבי יוסי למקור הדין.
אמר לו: בני, שלמים -קדשים קלים, ובכור - קדשים קלים, מה שלמים נאכלין לשני ימים ולילה אחד - אף בכור נאכל לשני ימים ולילה אחד.
רבי טרפון קרא לרבי יוסי ''בני'' והביא את המקור שהברייתא לעיל ציטטה - מההיקש בין שלמים לבכור.
אמר לו: רבי, בכור - מתנה לכהן, וחטאת ואשם - מתנה לכהן, מה חטאת ואשם ליום ולילה אף בכור ליום ולילה.
רבי יוסי כינה את רבי טרפון רבו ואמר לו כי דווקא אפשר להשוות בכור לחטאת ואשם, ששלושתם נאכלים לכהן (בניגוד לשלמים הנאכל לבעלים). לפי זה ניתן ללמוד, כי כמו שחטאת ואשם נאכלים רק ליום ולילה, כך גם יהיה הדין בבכור.
אמר לו: נדון דבר מ (תוך) דבר, ונלמד דבר מ (תוך) דבר: מה שלמים אין באין על חטא, אף בכור אינו בא על חטא, מה שלמים נאכלים לשני ימים ולילה אחד, אף בכור נאכל לשני ימים ולילה אחד.
ענה לו רבי טרפון כי ''עדיף'' להשוות את בכור דווקא לשלמים, שכן הם אינם באים בעקבות חטא, לעומת חטאת ואשם. ולכן חוזר המקור של דין בכור הנאכל לשנים ימים ולילה.
אמר לו: רבי, נדון דבר מדבר, ילמד דבר מדבר: חטאת ואשם - מתנה לכהן, ובכור - מתנה לכהן, מה חטאת ואשם אין באין בנדר ונדבה, אף בכור אינו בנדר ונדבה. מה חטאת ואשם נאכלין ליום אחד - אף בכור נאכל ליום אחד.
חזר רבי יוסי והשיב שוב לרבי טרפון כי ניתן להשוות דווקא בכור לחטאת ואשם בשני דינים: שלושתם ניתנים לכהן (כנאמר לעיל) וגם שלושתם אינם באים בנדבה וברצון (חטאת ואשם לאחר חטא, וכל בכור חייב להיות מוקרב ובשרו לכהן), לכן חוזר שוב רבי יוסי שלכאורה לפי זה בכור צריך להיאכל יום אחד כמו חטאת ואשם.
קפץ רבי עקיבא ונסתלק רבי טרפון. אמר לו: הרי הוא אומר וּבְשָׂרָם יִהְיֶה לָּךְ - הקישן הכתוב לחזה ושוק של שלמים, מה שלמים נאכלין לשני ימים ולילה אחד, אף בכור נאכל לשני ימים ולילה אחד.
רבי ישמעאל אשר למד את לימודיו באופן של ''בניין אב'' ככל הנראה כבר לא ידע מה להשיב לרבי יוסי, ולכן רבי עקיבא ''קפץ'' וענה לו שהמקור לזמן אכילת בכור הוא מההיקש של הפסוקים בין בכור לחזה ושוק של שלמים כפי שלמדנו בברייתא לעיל.
אמר לו: היקשתו לחזה ושוק של שלמים, ואני מקישו לחזה ושוק של תודה: מה תודה נאכלת ליום ולילה, אף בכור נאכל ליום ולילה.
השיב רבי יוסי לרבי עקיבא (יש גרסה שבה רב יוסי מכנה גם את רבי עקיבא ''רבי'') ואמר ההיקש של בכור בפסוק הוא לחזה ושוק ( כַּחֲזֵה הַתְּנוּפָה וּכְשׁוֹק הַיָּמִין ) אם כן אומר רבי יוסי כי עדיף להקיש את הבכור לחזה ושוק של תודה, ואז נסיק כי זמן אכילת בכור הוא יום ולילה כמו זמן קרבן תודה. [עדיף להקיש לתודה מכוח הכלל ''תפשת מועט תפשת'']
אמר לו, הרי הוא אומר: וּבְשָׂרָם יִהְיֶה לָּךְ, שאין תלמוד לומר לְךָ יִהְיֶה, ומה תלמוד לומר לְךָ יִהְיֶה, הוסיף הכתוב הויה אחרת בבכור.
רבי עקיבא ''הולך'' עם רבי יוסי, ו"יורד" מן ההיקש של בכור לשלמים, ואומר לו כי גם אם נקיש בכור לתודה עדיין, יש שתי מילים בפסוק החוזרות על עצמן ( .. יִהְיֶה לָּךְ .. לְךָ יִהְיֶה) וחזרה זו לדעת רבי עקיבא גורמת ''להכפיל'' את הזמן הנלמד מקרבן תמיד- לא יום ולילה אלא שני ימים ולילה (לכאורה היה צריך להיות שני ימים ושני לילות, אך כיוון שלא מצאנו זמן כזה לאכילת קרבן, אלא מקסימום שני ימים ולילה, גם כאן בכור יגיע למקסימום הימים שהם שני ימים ולילה).
וכשנאמרו דברים לפני ר' ישמעאל, אמר להן: צאו ואמרו לו לרבי עקיבא טעית - תודה מהיכן למדה? משלמים, [וכי] דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש? הא אין עליך לידון בלשון אחרון, אלא בלשון ראשון.
אחרי כל הדיון מגיע רבי ישמעאל לבית המדרש ואומר כי רבי עקיבא טעה בכך ''שהסכים'' לדעת רבי יוסי שיש היקש בין בכור לתמיד (והכפלת המילים מביאה את זמן בכור לשני ימים ולילה). סיבה הדחיה: כיוון שדין תודה נלמד בהיקש משלמים, ולאור הכלל  אשר למדנו בדפים הקודמים שאין היקש חוזר ומלמד בקודשים, אין דין תודה יכול לחזור וללמד על בכור. ולכן מחזיר רבי ישמעאל את הלימוד הראשון של רבי עקיבא שדין זמן אכילת בכור נלמד משלמים, ומכאן דין אכילת בכור לשני ימים ולילה.
קושיית רבי יוסי יורדת (נלמד בכור מתודה) לאור הכלל שאין דין הנלמד בהיקש יכול לחזור וללמד שוב בהיקש. 
 

מהו המסר?

נסכם את השתלשלות החכמים בדיון: רבי טרפון, רבי יוסי, רבי טרפון, רבי יוסי, רבי עקיבא, רבי יוסי, רבי עקיבא, רבי יוסי, רבי עקיבא, רבי ישמעאל. כל זה היה כאמור ביום הראשון לבואו של רבי יוסי לבית המדרש הזה.
אין ספק כי רבי יוסי הוא גדול ועצום בתורה, אך בכל אופן מרשים להיווכח כמה הוא שותף ומקשה שוב ושוב, ללא בושה, וללא מורא, גם מול רבנים גדולים כמו רבי טרפון, רבי עקיבא, כבר ביומו הראשון בבית המדרש!
ועוד ניתן לומר כי רבי יוסי לא חלק על דינו של רבי טרפון (בכור נאכל לשני ימים ולילה), ושאל רק לגבי מקור הדין. למרות זאת תוך כדי הדיון מבקש רבי יוסי ללמוד מקרבן תודה ואז מגיעים למסקנה שונה, הכול מתוך עומק הדיון לחתירת האמת.
רבי יוסי חותר לאמת בכל דרך אפשרית ומראה לנו דרך מעניינת ומקורית לקיום המשנה באבות (ב', ה'): .. לא הביישן למד..
עוד על חתירה לאמת – מאמר על בבא קמא ק''ו
עוד על אין הביישן למד – מאמר במסכתנו דף צ''ג
 
 
המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]