מה לומדים מהצרפתית של רש"י?

הרב דב קדרון

עבודה זרה כח ע"ב

בהרבה מקומות רש"י כותב בפירושו מילים בצרפתית, במיוחד כאשר ראה צורך להסביר לבני דורו מושגים שונים. את המילה "חילזון" הוא מסביר בלע"ז: "לימ"ץ" limaz, וכך גם היום, בשינוי קטן, נקרא חילזון (או שבלול) בצרפתית.

מכאן למד הרה"ג יהודה לייב פלס (בכתב העת: והיה לכם לציצית ג, תשס"ט, לב – לז) שהחילזון הקרוי "ארגמון קהה קוצים" שממנו מפיקים היום את צבע התכלת הוא החילזון שעליו דיברו חז"ל, כי מהגמרא (מנחות מג,א) מוכח שאת צבע התכלת אפשר להפיק משני דברים: א. החילזון. ב. צמח שנקרא "קלא אילן".

מכיוון שמחילזון זה מפיקים את התכלת, ובוודאי שהוא אינו "קלא אילן", שהרי אינו צמח, האפשרות היחידה היא שהוא הוא החילזון שעליו דיברו חז"ל, ומרש"י הנ"ל מוכח שמשמעות המילה "חילזון" בלשון חז"ל היא כבזמננו.

הוא מאריך להביא הוכחות נוספות (מדברי ימי אומות העולם, וגם מהתלמוד הירושלמי) שאכן זה החילזון, ודן בנוסף לכך בשאלות: א. האם די בסימנים והוכחות או שמא יש צורך במסורת להפקת התכלת, וכיוון שאין לנו מסורת כזו אין לנו אפשרות לסמוך על שום דבר אחר. ב. האם יש חיוב של פתיל תכלת בציצית בזמן הזה. ג. האם אנו יודעים מהו הגוון של התכלת לפי התורה, כהה או בהיר. ד. האם אנו בקיאים באופן הצביעה ובסממנים הדרושים לכך.

מסקנתו היא שכיוון שיש בירור גמור שצבע התכלת שמפיקים מחילזון זה הוא התכלת שציוותה עליו התורה – אין טעם הגון להיפטר ממצווה זו, וכל אדם צריך להשתדל לקיים את מצוות ציצית כהלכתה, עם פתיל תכלת.