כמה שמירות צריך ללשון?
הרב דב קדרון
עבודה זרה לא ע"א
נפסק להלכה (שו"ע יו"ד קל,א) שמותר להפקיד או לשלוח יין ביד גוי, רק אם הוא חתום בחותם בתוך חותם, או מפתח וחותם. פסק זה הוא לפי דעתו של רבי יוחנן, אבל רבי אלעזר מחמיר יותר וסבור שאפילו חותם בתוך חותם לא מספיק לשמירת יין שהיה אצל גוי, כי יש לחוש שהוא זייף את החותמות והחליף את היין.
כלומר: לדעת רבי יוחנן, חותם בתוך חותם נחשב לשמירה מעולה, ואילו לדעת רבי אלעזר אין זו שמירה מעולה.
על פי זה הסביר הגר"נ גשטטנר זצ"ל (בפתיחה לספר ונתן פריו על מסכת נדרים) את מה שאמר רבי יוחנן במסכת ערכין (טו,ב) שהקב"ה ברא את האדם באופן שיש ללשון שתי חותמות, אחת של עצם ואחת של בשר, ועם זאת אין הן מספיקות לשמירה על דיבורו של האדם, ועל זה נאמר (תהלים קכ,ג): "מַה יִּתֵּן לְךָ וּמַה יֹּסִיף לָךְ לָשׁוֹן רְמִיָּה"
ביאורו הוא על פי המהר"ל (גור אריה מטות) שכתב שדיבורו של אדם צריך שמירה יתירה, כמו תרומה וקדשים שיש בהם מצוות עשה של "משמרת תרומותי", והרמב"ן (חולין ב,ב) כתב שבדברים שיש מצווה לשמור שמירה מעולה, צריך שיהיה ברור שהם טהורים, ואף פעם לא מטהרים במצב של ספק.
נמצא שלדעת רבי אלעזר שחותם בתוך חותם אינה שמירה מעולה, אין זה מועיל במקום שצריך וודאות, אבל לרבי יוחנן שמירה כזו מועילה אף בתרומה וקדשים, לכן דווקא רבי יוחנן הוא זה שאומר שם שאף על פי שיש ללשונו של אדם שמירה כל כך מעולה בדרגה שלא יכולה להיות למעלה ממנה, עם כל זה אין זה מספיק, ולשיטתו על זה נאמר: "מה יתן לך ומה יוסיף לך".
