"חרם" על מוצרים של נוכרים: עולמו של רבי מאיר

נושא הלימוד:
רבי מאיר נוקט בקו מחמיר ועקבי בענייני הרחקה מעובדי עבודה זרה, לא רק בתחום הפולחן אלא גם במרחב הכלכלי והחברתי. גישה זו משקפת תפיסת עולם כוללת באשר לאופי הקשר (או הניתוק) בין ישראל לבין התרבות האלילית.

שאלות תג"ל:
מה עומד מאחורי החומרות היתרות של רבי מאיר?
איזו השקפת עולם מכתיבה את דרכו?

הסבר בדרך תג"ל:
במשנתנו ובסוגייתנו עולה שרבי מאיר מחמיר לאסור בהנאה גמורה – ולא רק באכילה או שתייה – שימוש בדברים שיכולים להיות קשורים עם עבודה זרה:
* יין ישראל שכונס בכלי נכרים.
* חרצנים וזגי ענבים של גויים.
* מורייס וגבינות של בית אונייקי.
ואף הרחיב רבי יהושע את האיסור עד כדי קיבת עגלים של ע"ז – ואף צואתן, כפי שהוסיף רב – באיסור הנאה גמור.
הסבר לכך מובא מן הפסוק שנאמר ביחס למלחמה נגד עיר הנידחת: "ולא ידבק בידך מאומה מן החרם".
גישה זו רואה כל דבר הקשור עם עבודה זרה בתור חרם גמור ואסור להשתמש או להנות ממנו כלל.
מכאן עולה פרדיגמה ברורה: מאבק ומלחמת חורמה באלילות. 

שאלות למחשבה:
* כיצד תפיסת ה"חרם" והמאבק משתלבת עם עמדותיו של רבי מאיר בתחילת פרקינו, שם הוא אוסר יילוד והנקה, מילה ותספורת מידי נכרים מחשש שפיכות דמים?
* האם החומרות שלו קשורות לא רק להשקפת עולם - אלא גם מטראומה אישית – לאור מאבקיו של רבי מאיר ברומאים ובריחתו מהם, בעקבות מותו של חותנו רבי חנינא בן תרדיון על קידוש השם [ראה דף יח]?