ירד קצת מן הפסים / רפי זברגר

זבחים פד ע"א
 

הקדמה

המשנה בעמוד א' מפרטת ומרחיבה את הדין שפתחנו בו את הפרק התשיעי: המזבח מקדש את הראוי לו.
מסביר רש''י שם: אפילו דבר פסול שעלה למזבח קדשו המזבח להיעשות לחמו ואין מורידין אותו.
כלומר, אפילו אם לכתחילה הקרבן נפסל כך שאין להקריבו על המזבח, אם בכל אופן העלו אותו למזבח, הרי שהמזבח מקדש אותו, ויש להקריבו. במשנה שם למדנו שלש דעות להסביר את המילים ''ראוי למזבח'', בכל מקרה משנתנו מפרטת אלו פסולין להקרבה שאם עלו לא ירדו, ומנגד, פסולין שלמרות שהם עלו צריך להורידם.
 

הנושא

אלו אם עלו לא ירדו:
בהמשך תגדיר הגמרא את הכלל לכל הפסולים שאם עלו לא ירדו, בשלב ראשון מדגימה המשנה במספר פסולים כאלו:
הלן, היוצא והטמא,
אם עבר הזמן המותר להקרבתם על המזבח, בשר האימורים, או כל הבשר או הדם, כל קרבן לפי הזמנים המוגדרים לו (לן).
או קרבן אשר יצא מחוץ לעזרה בניגוד להלכה, ובכך נפסל מהקרבה (יוצא). , או קרבן טמא נאסר בהקרבה (טמא).
ושנשחט חוץ לזמנו וחוץ למקומו
אם הכהן חשב בזמן השחיטה להקריב או לזרוק את הדם מעבר לזמן המותר או מחוץ למקום המותר – נתפגל הקרבן ואסור בהקרבה (ובשרו שמיועד לאכילה, נאסר באכילה)
ושקבלו פסולין וזרקו את דמו
אם פסולים קבלו את דם היוצא לאחר השחיטה הנקרא ''דם הנפש'' (רק הוא כשר לזריקה) או פסולים זרקו את הדם (יש אומרים כי מדובר במקרה שהפסולים גם קיבלו וגם זרקו את הדם) הרי שאסור לזרוק דם זה.
בכל הפסולים הללו כאמור אין להעלות את האימורים (או כל הבשר בקרבן עולה) ואין לזרוק את הדם על המזבח, ואם בכל אופן העלום – יש להקריבם.
רבי יהודה אומר: שנשחט בלילה ונשפך דמה ויצא דמה חוץ לקלעים אם עלתה תרד
רבי יהודה חולק ומביא שלושה פסולים שאירעו במקדש וקשורים לדם הקרבן, כך שאם העלום למזבח אין להקריבם: אם הקרבן נשחט בלילה אין לזרוק את דמו (דם נזרק רק עד השקיעה), או שנשפך הדם ואין אפשרות לאסוף חזרה למזרק, וכן אם יצא הדם חוץ לעזרה, בכל המקרים הללו, לדעת רבי יהודה אף אם עלה למזבח צריך להוריד ואין להקריבם.
הגמרא מסבירה את שורש מחלוקת תנא קמא ורבי יהודה.
רבי שמעון אומר: לא תרד, שרבי שמעון אומר כל שפסולו בקדש - הקדש מקבלו, לא היה פסולו בקדש - אין הקדש מקבלו.
רבי שמעון מסכים עם תנא קמא ומסבירו (וחולק על רבי יהודה). כל הפסולים הללו (כולל אלו שרבי יהודה מפרט) הינם קרבנות שנכנסו לעזרה כשרים, אך נפסלו במהלך עבודת הקרבן. פסולים כאלו, אם עלו אינם יורדים.
ואלו שלא היו פסולן בקדש
ממשיך רבי שמעון ומפרט דוגמאות לקרבנות שנפסלו בטרם כניסתם לעזרה, והם יורדים מן המזבח למרות שכבר עלו. אמנם ייתכן שפסולים אלו אירעו בתוך המקדש, אך הפסולים הקודמים יכולים להתרחש רק בתוך העזרה, לעומת אלו שיכולים להתחרש גם מחוץ לעזרה. (המשנה עוסקת במקרים בהם הפסול אירע מחוץ לעזרה):
הרובע והנרבע, והמוקצה והנעבד
אם הקרבן נרבע לאדם או רבע אדם. או אם הבהמה הוקצתה לעבודה זרה, או ממש עבדו בה עבודה זרה.
והאתנן והמחיר
אם הבהמה ניתנה כשכר על ביאת זונה (אתנן), או שניתנה בתמורת לרכישת כלב (מחיר)
והכלאים והטרפה
בהמה שנולדה מזיווג של שני מינים שונים. או אם נתגלתה סימן טריפה בבהמה הגורם למיתה תוך שנה
והיוצא דופן
בהמה שנולדה ב''ניתוח קיסרי'' ולא בלידה טבעית.
ובעלי מומין, ורבי עקיבא מכשיר בבעלי מומין
מום שאירע לבהמה טרם בואה של הבהמה לעזרה לדעת כולם פסולה להקרבה. אם בכל אופן העלוה, רבי שמעון סובר שאם העלו יש להורידה (נפסלה לפני כניסה) ורבי עקיבא סובר שאין להורידה (הגמרא מסייגת ומסבירה את דעתו).
רבי חנינא סגן הכהנים אומר: דוחה היה אבא את בעלי מומין מעל גבי המזבח.
רבי חנינא סובר כתנא קמא, ולכן מספר כי אביו הכהן היה מוריד מן המזבח קרבנות בעלי מומין שעלו שלא כדין.
כשם שאם עלו לא ירדו, כך אם ירדו לא יעלו.
המשנה חוזרת לרישא של המשנה, לאותם פסולים (שנפסלו בעזרה שאין להורידם מן המזבח אם עלו שלא כדין), ופוסקת שלמרות דין זה, אם אחר כך ירדו בחזרה (למרות שהיה צריך להקריבם) הרי אין להעלותם שוב.
אפשר לחשוב שאם העלום למזבח הרי המזבח ''הכשיר'' את הקרבן, אך נפסק שאין זה כך, אם ירד שוב – אין להעלות. 
 

מהו המסר?

אולי ניתן לדמות את פסול הקרבן לילד אשר ''ירד קצת מן הפסים''. ילד כזה דורש אהבה גדולה, הקשבה ואמפטיה, למרות הקושי בדבר. החברה לוחצת ומעיקה, לפעמים גם המשפחה לא כל כך מבינה וקשה לה להכיל את ההתנהגויות של הילד, אך אם נדחה אותו ולא נהיה מוכנים לשמוע, לראות ולהקשיב, המרחק ילך ויגדל ויהיה קשה יותר ''לאחות את הקרעים''.
למרות הריחוק, אם בכל אופן הוא ניסה להתקרב ו''עלה על המזבח'', הרי שאין לדחות אותו. אין להוריד אותו חזרה אלא יש לקלוט אותו, להתחבר אליו ולנסות ''לזרום'' איתו במעלה ההר. בחלק מן המקרים, קירוב שכזה יכול לתת לו ''שביל חזרה'' למשפחה ולחברים. אך יש לזכור כי נסיונות אלו אינם ''מכשירים'' את פעולותיו, אינם נותנים ''גושפנקה'' למעשיו המקולקלים, כך שאם ''ירד'' שוב למטה, אין ''להעלות'' אותו באופן אוטומטי אלא רצוי לעשות ''תיקון שורשי'' ועמוק.
  
 
המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]