משגיח כשרות שלא סומך על הכשרו
הרב דב קדרון
עבודה זרה סח ע"א
בגמרא מדובר על דבר אסור שהתערב בדבר של היתר ונותן טעם לפגם. יש מחלוקת בין הפוסקים האם גם בפסח ניתן להקל, ובעניין זה המחבר בשולחן ערוך (אורח חיים תמז,י) מקל, ופוסק ש"נותן טעם לפגם, מותר גם בפסח", ולעומת זאת הרמ"א מחמיר ופוסק שבפסח "אפילו משהו ונותן טעם לפגם אסור".
הטור (מובא במגן אברהם שם ס"ק מא) כותב בשם מהר"ם מרוטנבורג שהיה מחמיר לעצמו ומקל לאחרים. כך מצאנו בעוד מקומות שהיו פוסקים שהחמירו לעצמם והקלו לאחרים בדברים מסוימים, ובספר שבעים תמרים (מובא בדרכי תשובה סימן קטז ס"ק קיא (הסתפק בכל הדינים שנפסק בהם שבעל נפש יחמיר לעצמו, האם רב שנשאל לגביהם מחויב לומר כן לשואל, כי אולי השואל גם כן בעל נפש וירצה להחמיר כשייודע לו שראוי לבעל נפש להחמיר לעצמו, והעלה שאם נזכר בפוסקים שבעל נפש יחמיר לעצמו בוודאי צריך להודיע לשואל, למען ידע את אשר לפניו ואולי ירצה להיות בעל נפש, אך אם לא נזכר כן בפוסקים רק שהרב מחמיר לעצמו מחמת איזו סברה שנראית לו, בזה בוודאי אין צורך להודיע לשואל אשר הוא מחמיר לעצמו, אלא ישיב לו את הדין הפשוט בפוסקים.
על פי זה כתב הגרל"י הלפרין זצ"ל (בכתב העת בית הלל ז, תשס"א, פב – פד) שמשגיח כשרות רשאי להימנע מלאכול באותו מקום שהוא עצמו נותן לו הכשר, כי כידוע במטבחים ציבוריים גדולים יש צורך לפעמים לפסוק להיתר ולקולא בפרטים מסוימים, ומותר למשגיח להחמיר לעצמו ולהקל לאחרים, ואדרבה, יש מעלה במשגיח כשרות המדקדק במצוות ומחמיר על עצמו יותר מהמקובל.
