יש שנאה אחרי המוות?

הרב דב קדרון

הוריות יד ע"א

בספר קהלת (ט,ו) אומר שלמה המלך ע"ה על המתים: "גַּם אַהֲבָתָם גַּם שִׂנְאָתָם גַּם קִנְאָתָם כְּבָר אָבָדָה", כלומר: כאשר אדם מת, מתים אתו הרגשות שהיו לו כלפי אנשים אחרים.

עם זאת, נפסק להלכה (שו"ע יו"ד שסב,ו): "שנים שהיו שונאים זה לזה, אין לקברם יחד", על פי דברי רבי יהודה החסיד שכתב שאין להם מנוחה אם הם קבורים זה ליד זה.

בעל שו"ת שבות יעקב (חלק ב סימן צו) נשאל לגבי קבורת מת אצל אבותיו, כאשר מצד אחד נקבר מי שהיה שונאו, האם להימנע בשביל זה מלקברו אצל אבותיו או לא. והשיב שוודאי אם אפשר לקיים את שניהם מוטב, דהיינו לקבור אותו אצל אבותיו בצד אחר ולא ליד שונאו, אך אם אי אפשר לקברו אצל אבותיו אלא אם כן יהיה קבור ליד שונאו - עדיף לקוברו שם, לפי שקבורת אבותיו הוא עניין שהקפידו בו אבות העולם, כמו שכתוב: "ושכבתי עם אבותי וקברתני בקבורתם", ואילו לאיסור הקבורה אצל שונאיו אין מקור גמור בש"ס, ואדרבה נאמר: "גם שנאתם גם קנאתם כבר אבדה".

הוא מוסיף שלצורך קבורת המת שנקבר עכשיו מותר לדחות את זה מפני זה, אבל המת הראשון שכבר נקבר אינו מוחל שייקבר שונאו אצלו, כי זה בא בגבולו שכבר קנה מקומו, אבל רק כשהוא עדיין בתוך י"ב חדש מקבורת המת ראשון, שעדיין הנשמה טסה שמה, ומדת הדין מתוח עליו, אז יש לחוש שהשנאה מקלקלת את הקבורה, שאין לו מנוחה הימנו, אבל אחר י"ב חדש אין חשש כלל מן המת הראשון, ואז מת זה שנקבר עכשיו וודאי טוב לו להיקבר אצל אבותיו למרות שנקבר גם ליד שונאו, ובשלום ינוח על משכב אבותיו.