האם מועילה צדקה לנשמת מת?
הרב דב קדרון
זבחים ט ע"ב
בדברי הראשונים מובא שנהגו לידור צדקה בעד המתים ביום הכפורים. הבית יוסף (או"ח תרכא אות ו ד"ה כתב המרדכי) כותב בשם הרוקח:
ומה מועיל למת שהחי נותן צדקה בעבורו, אלא ה' בוחן לבות החיים והמתים, אם אותו המת בחיים היה נותן צדקה, ואם היה עני אותו המת אך לבו בטוב והיה נותן אם היה לו, אז תועיל לו קצת, כי החי יכול לבקש להקל דין המת, כדוד על אבשלום (סוטה י:) וכרבי יוחנן על אחר, אבל אם נתן בעבור רשע אין מועיל.
והנה בגמרא נאמר שמי ששחט קורבן חטאת והתכוון שיכפר על מישהו שכבר מת אין זה נחשב שינוי בעלים, מפני ש"אין כפרה למתים". לכאורה זה סותר את המנהג לידור צדקה בעד המתים.
אולם בספר בית האוצר (כלל פו) הביא ראיות שדווקא בקרבן אין להם כפרה, אבל עצם הכפרה שייכת גם במתים, לכן מועילה להם הצדקה שנודרים עבורם.
וביאר שם את ההבדל בין צדקה לקורבן בשני אופנים, א. בקרבן נאמר "אדם כי יקריב", ומת לא נקרא אדם, לכן קורבן לא מועיל למתים. ב. מה שקרבן מכפר, אף מיתה מכפרת, לכן אין טעם להקריב קורבן עבור מת, אבל צדקה מועילה לכפר אפילו על עניינים שמיתה לא מכפרת.
לעומת זאת מדברי ספר חסידים (סימן קע) נראה שיש שני סוגי קורבנות. יש סוג של קורבן שמטרתו להגן מהייסורים, וזה לא שייך למתים, ולא מועיל להם. אבל יש סוג של קורבן שדומה לצדקה, וזה מכפר ומועיל גם למתים. על פי ביאור הרש"ר הירש (הנ"ל) נראה שחטאת באה להגן מייסורים, ועולה דומה לצדקה.
