מה המשמעות של קידוש ידים ורגלים?
הרב דב קדרון
זבחים כ ע"א
כהן חייב לקדש את ידיו ואת רגליו ממי הכיור לפני שעובד בבית המקדש, כמו שפוסק הרמב"ם (ביאת המקדש ה,א):
מצות עשה לקדש כהן העובד ידיו ורגליו ואחר כך יעבוד, שנאמר ורחצו אהרן ובניו ממנו את ידיהם ואת רגליהם, וכהן שעבד ולא קידש ידיו ורגליו שחרית חייב מיתה בידי שמים שנאמר ירחצו מים ולא ימותו, ועבודתו פסולה.
רש"ר הירש זצ"ל (שמות ל,יח) כתב שמפרטי דיני רחיצה זו מתחוור, כי אין לפרש את טעמה בהקשר של ניקיון ממשי. למשל: הרחיצה עלתה לו לכהן - רק אם נעשתה "בכלי שרת בפנים", אולם "קידש בכלי שרת בחוץ או בכלי חול בפנים או שטבל במי מערה ועבד - עבודתו פסולה", ואילו מטרת הרחיצה הייתה לניקיון לא היה צריך להיות הבדל בין הפרטים הללו.
יחד עם זאת מתחוור מדינים אלה, כי רחיצה סמלית זו אין לה את המשמעות של הטבילה במקווה, כי בניגוד גמור לטבילה, הרחיצה חייבת להיעשות בכלי, דהיינו בכלי שרת שהמים מתקדשים בו, ואילו טבילה בכלי אינה כשרה.
לכן הוא מסביר שמטרת קידוש הידיים והרגליים של הכוהנים הייתה כדי שהמים ילבישו אותם בקדושת המקדש, כדרך שבגדי הקודש קידשו את שאר חלקי הגוף. כל חלקי הגוף, פרט לידיים ולרגליים, מתקדשים בתכונה הסמלית של הכהונה על - ידי לבישת בגדי הכהונה. רק הידיים והרגליים, שבהן מבצע האדם את עיקר מעשיו ושאיפותיו, אינן מכוסות בגדים, ובמקום זה רחצו אותם הכוהנים במים מתוך הכיור.
