מה המשמעות של חליצת נעליים?
הרב דב קדרון
זבחים כד ע"א
הכוהנים שעובדים בבית המקדש חייבים להיות יחפים, ללא שום חציצה בין רגליהם לבין הרצפה.
במדרש (שמות רבה ב,ו) נאמר שטעם הדבר הוא משום שבכל מקום שהשכינה נגלית בו אסור לעמוד בנעילת הסנדל.
הרד"ל (בביאורו לפרקי דר' אליעזר פרק מ אות כט) מעיר על כך שכבר כאשר אדם נכנס להר הבית אסור לנעול מנעלים מעור, וכאשר כהנים משמשים בעבודה בבית המקדש הם צריכים להיות יחפים ממש.
מה ההסבר של שתי הדרגות הללו: א. מניעה מנעילת נעלי עור. ב. להיות יחף.
המלבי"ם (דברים כה,ט) מסביר שנעילת מנעלי עור מורה שהאדם אינו כשאר בעלי החיים שהולכים על הארץ, אלא הוא נעלה מהם. כי בעלי החיים, גם האינטליגנטיים שבהם, פועלים רק על פי האינסטינקט הטבעי, ואילו אדם יכול לפעול על פי שכלו, אפילו נגד טבעו.
על פי זה ניתן להבין שכאשר אדם מגיע להר הבית אסור לו לנעול נעלי עור, כדי להורות שבמקום זה עליו לבטל את שכלו ורצונותיו ואת היתרון שיש לו כבן אדם על פני בעלי החיים, ולהיחשב בעיני עצמו כיצור שמושפע וכלל לא משפיע.
הכהנים היו צריכים להיות יחפים לגמרי, כלומר: ביטול בדרגה גבוהה יותר, וגם את זה מסביר רש"ר הירש זצ"ל (שמות ג, ה) באופן דומה, שחליצת הנעליים של הכהנים מבטאת התמסרות גמורה לערכיו של המקדש, ביסוס האישיות עליו בלבד, ובצמוד אליו, ורכישת עמידה ומעמד מתוכו.
