מתי פעולה של דין היא חסד?
הרב דב קדרון
זבחים לב ע"א
מתוך ארבע העבודות העיקריות שיש בקורבן בהמה: שחיטה, קבלת הדם, הולכת הדם וזריקת הדם, השחיטה לא צריכה להיעשות על ידי כהן, ורק מקבלת הדם ואילך מצוות כהונה.
לפי הקבלה כהנים שייכים למידת החסד, ועל פי זה מסביר הריקאנטי (שמות כט,ב) שכיוון שפעולת השחיטה היא פעולה של מידת הדין, לכן אמרו רז"ל בספר הזוהר (ח"ג קכד,א) כי הכהנים היו נמנעים מלשחוט שלא לעשות הפך מדתם, הוא מוסיף שבתורה מצאנו שנאמר (ויקרא א,ד-ה): "וסמך ושחט", כלומר שהשחיטה מתבצעת סמוך לסמיכה שעושה בעל הקורבן, ומשמע שהוא זה ששוחט את הקורבן.
אך הוא מוסיף שקשה לו קצת שהרי במסכת יומא (כה,א) מצינו שהיו הכהנים מפייסים מי שוחט ומי זורק, ומשם משמע שהם היו שוחטים.
ביישוב הסתירה הוא כותב שאולי יש לחלק בין קרבן צבור לקרבן יחיד, כלומר שקורבן יחיד לא נשחט על ידי כהנים, ורק קורבן ציבור נשחט על ידם.
נראה שכוונתו היא שכאשר הכהנים שוחטים קורבן ציבור הם עושים זאת כנציגי הציבור כולו, וכאשר אדם מבטל את עצמו כלפי הכלל – אז כל פעולה שהוא פועל היא פעולה של חסד. גם כאשר מדובר בפעולה שאצל אדם פרטי נחשבת כפעולה של דין, כאשר עושים זאת למען הכלל ללא שום פניות פרטיות – הכל נחשב לחסד, לכן גם הכהנים, שמידתם היא מידת החסד, מתאימים לבצע פעולות של דין לטובת כלל הציבור.
