תמיד אפשר לתקן
הרב דב קדרון
זבחים לד ע"ב
בגמרא מדובר על מצב שבו כהן כשר קיבל את הדם ונתן אותו לאדם שפסול לעבודה, שאז צריך האדם הפסול להחזיר אותו לכהן הכשר כדי שישלים את העבודה, ועל כך יש לשאול: מדוע הדם לא נפסל? הרי בדרך כלל דבר שהיה ראוי וחל בו דיחוי – נדחה לעולם, וכאן כאשר הדם היה אצל הפסול, לכאורה הוא נדחה.
רב אשי מסביר שלא חל דיחוי על דבר שבכל רגע נתון בידו של האדם לתקן, וכאן בכל רגע יכול הפסול להחזיר את הדם לכהן הכשר, ובכך לתקן את המצב.
על פי עיקרון זה ביאר בדרשות מהר"ם בנעט (דרוש כח) את הפסוק בפרשת ניצבים ( דברים ל,יא): "כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִוא", ופירש הרמב"ן שהמצווה הזו היא מצות התשובה, ולכאורה קשה מדוע צריך הפסוק לומר: "לא נפלאת היא ממך", וכי היה עולה על הדעת שנפלאת היא?
אלא, האדם יש לו דין קרבן, וקרבן שהיה ראוי להקרבה ונדחה מסיבה כל שהיא נשאר פסול ואינו חוזר ונראה. ולפי זה לכאורה אם אדם חטא לא תועיל לו התשובה, אבל מכיוון שבדבר שבידו לתקן לא חל הכלל הזה, לכן אומר הפסוק: "לא נפלאת היא ממך כי קרוב אליך הדבר", חטא הוא דבר שבידו לתקן, כי דלתי התשובה לעולם לא ננעלו, ואז חוזר ונראה.
כל הבא להיטהר מסייעים לו, וכאשר אדם פותח פתח כפתחו של מחט ורק מתחיל לרצות להתקרב מובטח לו סיוע מן השמים, לכן זה באמת בידו לתקן, לכן אמר דוד המלך ע"ה: "ה' אורי וישעי", שהקב"ה רק מסייע לי לגמור את התשובה ואני עושה רק את ההתחלה, לכך "ממי אירא", הדבר בידי לתקן, ומועילה התשובה.
