לדבר אלוקות בכל השפות / הרב אורי גמסון
חסידות על הדף
זבחים לז ע"ב
אלא מעתה, לטטפת לטטפת לטוטפות - הרי כאן ארבע, אהני קרא ואהני מסורת, חמשה בתי בעי למיעבד! סבר לה כרבי עקיבא, דאמר: טט בכתפי שתים, פת באפריקי שתים.
יש מקומות שלא ניתן לעבוד את השם. יש מצבים שלא ניתן לעבוד את השם. יש שפות שלא ניתן לעבוד איתן את השם.
יש כאלו שחושבים כך, אבל סנגורם הגדול של ישראל, רבי לוי יצחק מברדיטשוב (קדושת לוי, דברים ד"ה "בעבר הירדן"), לומד על בסיס דברי הסוגיה שלנו שהאמת הפוכה לגמרי.
כאשר במעמד מתן תורה, מתרגם הקב"ה את התורה לשבעים לשונות, מסביר רבי לוי יצחק, היה בזה לא רק אפקט יוצא דופן, אלא רעיון עמוק ומהותי ביחס לכל מטרתה של התורה הקדושה.
יכול יהודי לחשוב שאת עבודת השם שלו הוא יכול לעשות רק בסביבה או באווירה תומכת, אולם כאשר הוא נמצא במקומות שמתנגדים במהותם לקדושה, אזי אין לו את היכולת לעבוד את השם. במקומות הללו הוא אבוד.
לכן, אומר רבי לוי יצחק, תרגם הקב"ה את התורה מיד כשניתנה לשבעים לשונות, משום שהוא ידע שעם ישראל עתיד לגלות בין האומות, ושם בין האומות ייתכן שלא יהיו להם הכלים לעבוד את השם, משום שכל המהלך באותם המקומות יתנגד לעבודה זו, ולכן נתן להם הקב"ה את אותה התורה בשפתן של האומות שביניהן הם עתידים לגלות, כדי שיהיו להם הכלים לגלות כיצד גם באותם המקומות נמצאת התורה הקדושה, השכינה והמציאות האלוקית.
זהו בעצם עומקו של מדרש זה של רבי עקיבא.
המילה טטפת, שקשורה למצוות התפילין, שכל מהותה מכוון לגילוי הנכוחות האלוקית, נלקחה דווקא משפת אומות העולם, משום שיש כאן מסר עצום: אין דבר, אין מקום, אין שפה ואין מושג שאיננו יכול להכיל את התוכן האלוקי. מאז מתן תורה זה כך, והמהלך שלנו מאז ועד היום הוא רק להציף את הדברים, ולגלות כיצד מלאה הארץ דעה את השם.
