איזו מסורת שומרת על התורה שבכתב?
הרב דב קדרון
זבחים לז ע"ב
כל מילה בתורה כתובה באופן מדויק, ויש מילים שבמקום אחד כתובות בכתיב מלא ובמקום אחר בכתיב חסר, ומכך לומדים הלכות, כמו לגבי מספר הדפנות בסוכה או מספר מתנות הדם על קרנות המזבח.
הכתיב המלא או החסר של כל מילה עובר במסורת מדור לדור, ועל זה אומר רבי עקיבא (אבות ג,יג): "מסורת סייג לתורה", ומסביר הרשב"ץ (מגן אבות) שהמסורת היא סייג וגדר כדי לשמור שלא יכנס בהם האדם לשנותם ולבטלם, כמו שהאדם עושה סייג לכרמו שלא ינהגו בו עוברים ושבים מנהג הפקר, והוא מלשון 'סוגה בשושנים' (שיר השירים ז,ג). כי המסורת שמסרו לנו חכמים בכתיב מלא וחסר, שומרת על התורה שבכתב, והרבה דינים מהתלמוד יוצאים על פי המסורת.
למסורת של אופן הכתיבה יש חשיבות גם לעניין קיום המצווה התרי"ג מתריג המצוות, שהיא מצוות כתיבת ספר תורה, ובעניין זה כתב בשו"ת שאגת אריה (סימן לה): ויכולני לפטור ממצות כתיבת ספר תורה בזמן הזה, משום דאפילו בימי האמוראים לא היו בקיאין בחסרות ויתרות, ...והרי ספר תורה שחסר או יתר אפילו אות אחת פסול, אם כן אין בידינו לקיים מצווה זו.
אולם הרבה אחרונים חולקים על כך, וכתב בגידולי הקדש (סימן ער), שמה שאמרו שאנו לא בקיאים בחסרות ויתרות היינו שמתוך ספרי התורה שלנו אין אנו יכולים לעמוד איך ספרו הראשונים את אותיות התורה, אבל אנו כותבים ספרי תורה שלנו, כרוב הספרים המדויקים, ויוצאים ידי מצוות כתיבת ספר תורה, שהרי הולכים אחר הרוב (כמו שכתב הרמ"ה בהקדמת ספרו מסורת סייג לתורה).
