גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון אלף תצ"א מדור "עלי הדף"
מסכת זבחים
דף מו ע"ב

בענין קושיית העולם איך סוטה נבדקת על ידי המנחה כשבידה לפגל ולפסול אותה

שנינו במשנה (מו:) לענין המחשבה בעת עבודות הקרבנות: "שאין המחשבה הולכת אלא אחר העובד", ופירש"י: "הלכך אי הוה שלא לשמו (היינו, ששחט הכהן או זרק את הדם שלא לשמו), אע"ג דבעלים אמרי לשמו, לאו מידי הוא, דלאו בדידהו תליא מילתא" וכו'. ואיתא בגמרא (מז.): "מתניתין דלא כי האי תנא, דתניא, אמר רבי אלעזר ברבי יוסי, שמעתי שהבעלים מפגלין, אמר רבא, מאי טעמא דרבי אלעזר ברב"י, דאמר קרא (במדבר טו, ד) 'והקריב המקריב'", וברש"י: "שמעתי שהבעלים מפגלין - בעבודת הכהן, אם קיבל הכהן בשתיקה וחישבו הבעלים עליה על פיגול, הוי פיגול. והקריב המקריב - קרבנו, בפרשת נסכים כתיב 'והקריב המקריב קרבנו לה'', אלמא מקריב קרבנו קרי ליה, הלכך הוו להו בכלל 'המקריב לא יחשב'".

הרי שנחלקו התנאים אם רק במחשבת הכהן העובד תלויה כשרות הקרבנות, או שתלויה גם במחשבת הבעלים, לדעת תנא דמתניתין "אין המחשבה הולכת אלא אחר העובד", ורק הכהן העובד הוא המפגל, ואילו לרבי אליעזר ברב"י הדבר תלוי גם במחשבת הבעלים, ולכן אמר: "שמעתי שהבעלים מפגלים".

וידועה קושיית העולם, אשר עליה ייסד הגאון רבי יוסף ענגיל זצ"ל את ספרו 'גבורות שמונים' ליישב קושיא זו בשמונים אופנים, כי לשיטת רבי אלעזר בר"י שגם הבעלים מפגלים, איך סוטה נבדקת על ידי הבאת מנחתה, הלא בידה לחשוב מחשבת פיגול בשעת קמיצת המנחה, ומנחה פסולה אינה בודקת אותה. ונביא כאן כמה תירוצים בזה.

בתירוצו הי"ח כתב הגרי"ע: "דנהי דבעלים מפגלין מפאת דקרינהו קרא 'מקריב', מכל מקום ודאי דחשיב הכהן טפי 'מקריב' מן הבעלים, כיון שהוא עושה מעשה ההקרבה בפועל, ועל כן יש לומר דהא דבעלים מפגלין, היינו רק אם הכהן מקריב בסתם, אבל הכהן מחשב בפירוש בשעת העבודות, לאכול דבר שדרכו לאכול, ולהקטיר דבר שדרכו להקטיר בזמנו ובמקומו, אז מחשבת הכהן העושה מעשה ההקרבה בפועל אלימא טפי, ומבטלה מחשבת הבעלים המחשבין מחשבה חוץ לזמנו או חוץ למקומו, ואם כן הרי היה הכהן המקריב יכול לכוון בפירוש כן במנחה סוטה, ושוב לא היה ביכולתה לפגל", והעלה שכן מבואר בדברי רש"י שכתב: "שמעתי שהבעלים מפגלין - בעבודת הכהן, אם קיבל הכהן בשתיקה וחישבו הבעלים עליה על פיגול, הוי פיגול", ומשמע, שרק כשקיבל הכהן הדם בשתיקה, והיינו, בסתמא, ולא כיוון כלום, אז הבעלים יכולים לפגל, אולם כשהכהן מקבל בכוונה לשמה, אין בכח הבעלים לפגל (וכ"כ בשו"ת 'בנין שלמה' ח"ב סי' י).

בתירוצו הכ"א הביא דברי התוס' במס' חולין (לט. ד"ה אלא) שנסתפקו אי בכל מחשבה הפוסלת בקדשים מועילה מחשבה בלבד, או שעל מנת לפסול בקדשים צריך להוציא בפה, ויש ראשונים (עי' רש"י זבחים מא. ד"ה כגון; תוס' פסחים סג. ד"ה רבי; שו"ת הרי"ד סי' פז) שנקטו שאי אפשר לפסול בקדשים ללא שמוציא בשפתיו, אולם שיטת הרמב"ם (הל' פסולי המוקדשין פי"ג ה"א) והחינוך (מצוה קמד), שכל מחשבה בקדשים פוסלת ואפילו אם לא הוציאה בפיו, וכתב הגרי"ע: "והנה אי נימא דאין פיגול רק בדיבור, אם כן הא לא קשה מידי מסוטה, דהא היו יכולים להעמיד עדים על גבה כל שעת הקרבת המנחה, שאם תפגל ישמעו". בהמשך הדברים נסתפק לאלו הראשונים שצריך דיבור לכך, אי דיבור בחשאי - גם ללא השמעה לאוזן - מפגל, וכתב שלעניננו "אין נפקותא בדבר, דאפילו נימא דמהני בלי השמעה לאוזן, מ"מ הא היו יכולין להזהיר אותה שתשתוק לגמרי כל שעת העבודות, והעדים ישגיחו עליה, ואם יראו דרחושי מרחשי שפוותה נדע וודאי שפיגלה".

ועי"ש בתירוצו הכ"ב שחידש, שגם לאלו הראשונים הסוברים שפיגול הוא במחשבה בלבד, אין זה כי אם בכהן העובד, אבל הבעלים לכו"ע אינם מפגלים רק בדיבור, ולפי זה תתיישב הקושיא האמורה גם לשיטת הראשונים הסוברים שפיגול הוא במחשבה בלבד (עעו"ש בתירוצים כג-כז שבנויים על יסודי דבר זה, שהמפגל צריך לגלות את מחשבת לבו, ועי"ש אופנים שונים בזה, ועל כן שפיר נדע האם האשה חשבה מחשבת פיגול).

בתירוצו החמישי כתב: "עוד י"ל בפשיטות על פי מה שכתבו התוס' זבחים (כט. ד"ה למקום), וז"ל: "ויש מפרשים, דמקום משולש, היינו דבעינן שיעמוד המחשבה במקום משולש, פרט לעומד חוץ לעזרה ושוחט בסכין ארוכה" עכ"ל, ומבואר, שאף שהעבודה היא בפנים, מ"מ כל שאין העובד ומחשבתו בפנים אין המחשבה פוסלת, דבעינן שתהיה המחשבה במקום משולש... וא"כ הוא הדין הך דבעלים מפגלין נראה דלא עדיפי בעלים בזה מעובד, ועל כן מחשבתם גם כן פוסלת רק אם הם בעזרה בשעת אחת מד' עבודות ומחשבים מחשבת פיגול, אבל אם הם חוץ לעזרה לא מהני מחשבתם, וא"כ הרי היו יכולים להוציא הסוטה מעזרה בשעת עבודות המנחה, ושפיר לא יועיל פיגולה כלל, וזה פשוט".

התירוץ האמור מובא בשו"ת 'אבני נזר' (אה"ע ח"ב סי' רלד) בשם הגאון בעל ה'חזון נחום' זצ"ל שכתב לאביו הגאון בעל ה'כוכב מיעקב' זצ"ל לתרץ "על פי דברי התוס' זבחים (כט.) בהא דמקום משולש כתבו, דמכל מקום דצריך המחשב לעמוד בעזרה, שאם עומד חוץ לעזרה ושוחט בסכין ארוכה לא מהני מחשבתו, ועל כן הוא הדין למ"ד הבעלים מפגלין לא מהני רק אם הבעלים עומדים בעזרה, וא"כ הסוטה שאינה עומדת בעזרה רק בשעת תנופה, ובשעת הקרבה היא עומדת בעזרת נשים, כדאיתא בפרק האיש מקדש (קידושין נב:) אשה בעזרה מנין, ולא היה צריך להביא ממרחק לחמו, כי כן מבואר במס' סוטה (כ:) וברמב"ם הלכות סוטה (פ"ג הל' טז) שמעמד האשה היה בעזרת נשים ולא מהני מחשבתה, ודברים נכונים המה, אך זה לשיטת היש מפרשים, אבל מה נעשה להתוס' שדחו פירוש היש מפרשים", יעו"ש.