הקדושה הקבועה / הרב אורי גמסון
חסידות על הדף
זבחים עה ע"ב
וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי.
לפעמים יש נפילות בעבודת ה', שבע יפול צדיק וקם. אבל מי מבטיח לנו שנצליח לקום אחרי הנפילה שלנו? מה ייתן לנו את העוז והיכולת להיות מסוגלים להקים את עצמנו, לנער את נשמתנו מעפר הנפילה ולהמשיך הלאה?
תשובה יסודית וחזקה על שאלה זו כותב רבי אברהם מרדכי מגור (אמרי אמת, קדושים תרפ"ט ד"ה "קדושים תהיו"), על בסיס הכלל ההלכתי המפורסם שמופיע בין קפלי סוגייתנו.
לכל אחד, הוא אומר בשם אביו בעל השפת אמת, ישנה נקודה קדושה הקבועה בנפשו פנימה, ונקודה זו איננה מושפעת ממה שקורה לאדם, היא נותרת בקדושתה ויהי מה.
אלא, שהאדם צריך להציף נקודה זו, ולהיות מודע לכך שיהי מה הוא תמיד נותר עם נקודה אחת שלעולם תישאר קדושה.
לתודעה זו ישנה השפעה בלתי רגילה על האדם, משום שאחד הדברים שמפילים את האדם, היא עצם המחשבה שאין לו סיכוי יותר, משום שהוא כולו מלוכלך בלכלוכי העבירה.
לכן, אומר האמרי אמת, צריך האדם תדיר להזכיר ולזכור: קדושה אינה זזה ממקומה, וקדושה זו נעוצה עמוק בתוך נפשך פנימה, היא קבועה ויציבה ולא סובלת את מאורעות הגוף.
אלא שעל כך יכול האדם לבוא ולשאול: והרי נקודה זו היא כל כך קטנה ולא משמעותית, שהרי היא כלל אינה מורגשת בי ברגעים של נפילה!? אם כך מה יעזור לי ומה ייתן לי את הכח לקום, אם כנגד נקודה קטנה זו עומד הר של יצר הרע?
על כך אומר האמרי אמת, באה הגמרא וקובעת את הכלל: כל קבוע כמחצה על מחצה דמי.
נקודה זו היא נקודה קבועה, וזה עצמו הוא שנותן לך את העוז והתעצומות לעמוד איתן כנגד כל רוח שתנסה להפילך.
