אל תרמה את עצמך
הרב דב קדרון
זבחים סז ע"א
הגמרא דנה במקרה של עולת העוף (שהיא קרבן "גבוה", הנשרף כולו, ונעשית למעלה מחוט הסיקרא) שהכהן עשה אותה בטעות כמעשה חטאת העוף (שהיא קרבן "נמוך" יותר, הנאכל לכהנים, ונעשית למטה מחוט הסיקרא).
המחלוקת המרכזית היא האם הקרבן נשאר "עולה" (אלא שהיא פסולה), או שמא המעשה שעשה הכהן שינה את מהות הקרבן. רבי יהושע אומר: "עולת העוף שעשאה למטה כמעשה חטאת לשם חטאת – נמשכת ונעשית חטאת העוף".
כלומר: אף על פי שהעוף הזה הוקדש להיות "עולה" (קודש קדשים לה'), ברגע שהאדם עשה בו מעשה של "חטאת" (מליקת סימן אחד למטה) – הקרבן לא סתם נפסל, אלא הוא משנה את זהותו. הוא "נמשך" אחרי המעשה והופך לחטאת (ולכן לפי ר' יהושע אין בו איסור מעילה, כי חטאת מותרת באכילה לכהנים).
יש כאן מסר חזק על הפער שבין הייעוד/הפוטנציאל לבין המעשים בפועל.
אדם יכול להגדיר את עצמו כ"עולה" – הוא שואף גבוה, הוא רוצה להיות כולו לה', הוא מרגיש שייך לעולמות העליונים. אבל ר' יהושע מלמד אותנו: "המעשה קובע". אם בפועל אתה מתנהג "למטה" (כמעשה חטאת), אם הפעולות היומיומיות שלך הן של "חטאת" (עיסוק בתיקון המידות, או לחלופין שקיעה בחומריות) – אתה לא יכול להמשיך לקרוא לעצמך "עולה". המציאות שלך משתנה בהתאם למעשים שלך. "נמשכת ונעשית חטאת" – האדם נגרר אחר פעולותיו. אי אפשר לחיות בתיאוריה של "עולה" ולעשות מעשים של "חטאת". המעשים צריכים להתאים למחשבות ולכוונות.
