תערובת של תלמידים טובים ורעים
הרב דב קדרון
זבחים עא ע"א
במשנה מדובר על מצב שבו בהמה פסולה התערבבה עם בהמות כשרות שהוקדשו לקורבן, ואי אפשר לזהות אותה בתוך התערובת. אם מדובר בתערובת עם שור הנסקל או חטאת המתה, אז אין תקנה ו"ימותו כולם", אולם אם מדובר בתערובת עם פסולים אחרים אז כל הבהמות ירעו עד שיפול בהן מום ואז פודים את הבהמה שהוקדשה וקונים בכסף קורבן אחר.
מה גורם להבדל בהתייחסות לשתי האפשרויות?
הרמב"ם מסביר שבאפשרות הראשונה הבהמה האסורה היא חשובה, ולכן לא בטלה בתערובת, ובאפשרות השנייה אין חשיבות כזאת.
ניתן להוסיף מבחינה מחשבתית שאפשר ללמוד מכאן עיקרון בתחום החינוך, במצב של תערובת בין תלמידים טובים ורעים: באפשרות הראשונה הבהמה הפסולה היא בעלת פסול מוחלט, פסול מהותי שאין לו תקנה, לכן כל התערובת צריכה למות, ולעומת זאת באפשרות השנייה הבהמה הפסולה היא בעלת פסול שאינו מהותי, פסול שאינו מוחלט, סוג של חולשה, לכן צריך להתאזר בסבלנות ולמצוא תקנה לכל התערובת.
כשיש בין תלמידים טובים תלמיד שהוא "רע" במהותו, אסור להכיל אותו כי אין תקווה טובה לתערובת כזאת. שם הדין הוא "ימותו כולן" – הרחקה מיידית.
אולם כאשר מדובר בפגם שאינו מהותי, אלא נגרם מבלבול, חולשה או סיבות צדדיות אחרות, אז יש תקווה שכל התערובת של התלמידים תימצא מתוקנת, ואין להרחיק את הרע.
