תורת הזוגיות / רפי זברגר

מנחות כב ע''א
 

הקדמה

נלמד את המשנה בעמוד א' העוסקת בתערובת של מנחות אחת בשניה. 
 

הנושא

נתערב קומצה בקומץ חבירתה, במנחת כהנים, במנחת כהן משיח, במנחת נסכים – כשרה.
אם נתערב קומץ של מנחה אחת במנחה אחרת, באחת מן האפשרויות הבאות:
1. התערב עם קומץ של מנחה אחרת
2. התערב עם מנחת כוהנים – מנחה שהכוהנים מקריב כחובה (מנחת חטאת) או כנדבה. מנחה זו אינה נאכלת לאף כהן, אלא מוקטרת ונשרפת כליל.
3. התערב עם מנחת כהן משיח – מנחה הנקראת ''חביתין'' אותה מקריב הכהן הגדול מידי יום, חצי בבקר וחצי בערב. גם מנחה שכהן חדש מקריב בפעם הראשונה בה הוא מתחיל לעבוד במקדש נקראת מנחת משיח.
לפי תנא קמא, כל התערובות כשירות וניתן להקריבם על המזבח.
רבי יהודה אומר: במנחת כהן משיח, במנחת נסכים - פסולה.
רבי יהודה חולק על תנא קמא בשתי הלכות, במנחת כהן משיח ובמנחת נסכים, בהם לדעתו התערובת פסולה.
המשנה מסבירה מדוע?
שזו בלילתה עבה וזו בלילתה רכה, והן בולעות זו מזו:
הבלילה של המנחה הרגילה "עבה", שכן יש בה לוג שמן אחד לכל עישרון, לעומת מנחת כהן משיח ומנחת נסכים הנקראות ''רכות'', אשר בהן יש שלושה לוגין של שמן לכל עישרון. תערובת בין מנחה רגילה לאחת משתי מנחות אלו עושה שתי פעולות: מוסיף שמן למנחה הרגילה, וממעט את השמן במנחות אלו. מכיוון שכך, רבי יהודה פוסל את התערובות הללו מלהקריב על המזבח.
תנא קמא החולק על רבי יהודה סובר שגם אם יש תוספת שמן למנחה רגילה, או חוסר למנחת חביתין (או מנחת נסכים) אין זה פוסל את התערובת מהקרבה. ניתן להסביר דעתו במספר אופנים תיאורטיים:
1. הואיל והדין נותן בכולם שישרפו, אין אנו חוששים (פירוש משניות לרמב''ם)
2. שיעורי השמן במנחות הם לכתחילה, אך בדיעבד ניתן להקריב מנחה גם אם השיעורים הללו השתנו.
3. התערובת (תרכובת) מייצרת ''דבר חדש'' המותר אף לכתחילה. שכן, השיעורים של שמן במנחות אינו אלא אם מקריבים כל מנחה בפני עצמה. אך אם נתערבו מספר מנחות שהיו כשירות כל אחת בפני עצמה, הרי הם ''מפרים'' אחת את השניה, ומייצרים תערובת חדשה עם אחוז שמן שונה, והתערובת החדשה מותרת להקרבה. 
 

מהו המסר?

באפשרות השלישית לעיל למדנו כי תערובת בין שני מרכיבים לפעמים מייצרים ''דבר חדש''. כל אחד ממרכיבי התערובת ''תורם'' לתערובת מתכונותיו, וכך נוצר מרכיב שלישי, שהוא בעצם יצירה חדשה בעלת מאפיינים מיוחדים לה.
זוהי אולי תמצית ''תורת הזוגיות'' הנוצרת עם כל חתונת שני בני זוג. שהרי כל אחד מגיע עם מטען גדול ומשמעותי אשר בנה ויצר במשך שנות חייו, והחיבור ביניהם מייצר משהו חדש, מרענן, ומלבב.
אמנם יש לציין כי בניגוד לתערובת בין מנחות המייצרות תרכובת חדשה לגמרי, הרי לכל אחד משני בני הזוג עדיין נשאר הגוף והנפש המקורית, הדורשת את מבוקשה העצמית. ולכן, גם בחיי זוגיות נפלאה, יש להשאיר מקום לעיסוקים ולכיוונים של כל אחד בפני עצמו, אך בד בבד נוצרה יצירה משותפת חדשה שיכולה להגביה עוף, כמעט עד השמים!
 
 
המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה חיים ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]