גֵּר חָכָם וְנָשִׂיא גְּדֻלָּה וְחָתָן
סנהדרין יד ע"א
"רבי זירא הוה מיטמר למיסמכיה, דאמר רבי אלעזר: לעולם הוה קבל וקיים. כיון דשמעה להא דאמר רבי אלעזר: אין אדם עולה לגדולה אלא אם כן מוחלין לו על כל עונותיו - אמצי ליה אנפשיה".
הכיצד ולמה שתכפר עליה לגדולה?
הסיק זאת המהר"ל בחדושי אגדות מלשון מעשה זה בירושלמי: (ביכורים פרק ג הלכה ג) "רבי זעירא הוון בעיין ממניתיה ולא בעי מקבל עלוי. כד שמע ההן תנייא תני חכם חתן נשיא גדולה מכפרת קביל עליה ממניתיה. חכם - מפני שיבה תקום והדרת פני זקן, מה כתיב בתריה וכי יגור אתכם גר בארצכם לא תונו אותו, מה הגר מוחלין לו על כל עונותיו אף חכם שנתמנה מוחלין לו על כל עונותיו. חתן - וילך עשו אל ישמעאל ויקח את מחלת בת ישמעאל, וכי מחלת שמה והלא בשמת שמה, אלא שנמחלו לו כל עונותיו".
המכנה המשותף בין שלשתם הוא שנעשה מעתה אדם אחר לגמרי. לפיכך גלגולו הראשון חלף עבר ונמחל.
ואף אמרו בבראשית רבה (פרשה סז סימן יג ) "וירא עשו כי רעות בנות כנען וגו' וילך עשו אל ישמעאל, רבי יהושע בן לוי אמר נתן דעתו להתגייר".
על פי זה מתבארת גם תחילת פרשת תולדת. אמרו בבראשית רבה (פרשה סג סימן י) "(בראשית כה, כז) וַיִּגְדְּלוּ הַנְּעָרִים, רבי לוי אמר משל להדס ועצבונית שהיו גדילים זה על גבי זה וכיון שהגדילו והפריחו זה נותן ריחו וזה חוחו. כך כל י"ג שנה שניהם הולכים לבית הספר ושניהם באים מבית הספר, לאחר י"ג שנה זה היה הולך לבתי מדרשות וזה היה הולך לבתי עבודת כוכבים. אמר רבי אלעזר צריך אדם להטפל בבנו עד י"ג שנה מיכן ואילך צריך שיאמר ברוך שפטרני מעונשו של זה".
וקשה, מה בכך שהביא ב' שערות לסימן ראשון של תחילת גדלותו, הכיצד יכול האב להסתלק מכל אחריות בטרם התמלא זקנו ועדין נער הוא! למה לא יוסר עולו קימעא קימעא יד ביד עם בגרותו?
וכן קשים דברי אבות דרבי נתן (פרק יג) "(בראשית יח, ז) וַיִּתֵּן אֶל הַנַּעַר וַיְמַהֵר לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ, נתן ביד ישמעאל בנו כדי לחנכו במצות". הכיצד סמך אברהם על נער שמלאו לו אז י"ג, לשחוט לנקר ולהכשיר את הפר לצורך האורחים החשובים!
אלא שחינוך המתבגר צריך להעשות דוקא במסירת האחריות המלאה אליו. רק כך חש הוא שנפתח דף חדש, "פנים חדשות באו לכאן". העבר נמחק ודבר לא יהיה כפי שהיה. מעתה ישים על לבו שגדול הוא ועליו מוטלת החובה והאחריות לעשות ככל הנצרך.
