מתי עדיף לא לעזור?
הרב דב קדרון
זבחים פ ע"א
במשנה דנים רבי אליעזר ורבי יהושע על איסורי התורה "בל תוסיף" ו"בל תגרע", ומדובר על מצב שבו אי אפשר להימנע מאחד משני האיסורים, להוסיף או לגרוע.
רבי יהושע, שהלכה כמותו, אומר שבמצב כזה עדיף לעבור על "בל תגרע", כי עבירה זו נעשית ב"שב ואל תעשה", ולא על "בל תוסיף", שנעשה על ידי מעשה.
הרעיון הזה מתקשר למושג "כל המוסיף גורע". לעיתים אנו מנסים לתקן מצב מסוים, לחנך ילד או לשפר מערכת יחסים, אך חשוב לדעת לשמור על הגבולות. לעיתים עדיף להימנע מלעשות מעשה שיחצה גבולות – גם אם הכוונה טובה. עדיף להישאר עם תוצאה חסרה, מאשר להשיג שלמות יתרה שמביאה לפגיעה.
לדוגמה: הורה שרוצה לעזור לילד להכין שיעורי בית, אך במקום לאפשר לו להתמודד בעצמו, לוקח פיקוד על כל המשימה ועושה במקומו. בתחילה הכוונה טובה – לסייע לילד להצליח, אך בפועל הילד מאבד עצמאות וביטחון עצמי. בכך, ההורה "הוסיף" מעבר לנדרש ופגע בתהליך ההתבגרות של הילד – זהו בדיוק העיקרון של "כל המוסיף גורע".
מכאן נלמד כי השאיפה לאיזון ולמינון נכון היא יסוד מכריע בכל תחום בחיים – בין אם מדובר בעבודת ה', בחינוך או במערכות יחסים. כמו ששמירה על הגבול מונעת את פספוס המהות, כך גם מתן מרחב לאחר לפעול בעצמו מחזק את העצמאות והאמון. לעיתים דווקא ההימנעות מהתערבות מיותרת יוצרת את התנאים האידיאליים לצמיחה ולבנייה בריאה, ומזכירה לנו כי שלמות אמיתית טמונה דווקא בהכרת המגבלות ושמירה עליהם.
