גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון אלף תצ"ו מדור "עלי הדף"
מסכת זבחים
דף פ ע"א

בגדרי איסור "לא תגרע"

במשנה (פ.): "הניתנין במתנה אחת שנתערבו בניתנין במתנה אחת ("כגון דם בכור שנתערב בדם מעשר". רש"י) ינתנו במתנה אחת. מתן ארבע במתן ארבע ("כמו דם עולה בדם שלמים או בדם אשם, ששניהם טעונין שתי מתנות שהן ארבע ושניהם תחתונים") ינתנו במתן ארבע. מתן ארבע במתנה אחת ("כגון דם עולה בבכור שהן תחתונים"), רבי אליעזר אומר ינתנו במתן ארבע, רבי יהושע אומר ינתנו במתנה אחת. אמר לו רבי אליעזר, הרי הוא עובר על בל תגרע. אמר ליה רבי יהושע, הרי הוא עובר על בל תוסיף... ועוד אמר רבי יהושע, כשנתת עברת על בל תוסיף ועשית מעשה בידך, כשלא נתת עברת על בל תגרע ולא עשית מעשה בידך" (משנה זו הובאה במס' ראש השנה דף כה:).

משנה זו הינה המקור היחיד בש"ס בגדרי הלאו ד'לא תגרע', וכפי שכתב 'החינוך' בביאור מצוה זו (מצוה תנה): "שנמנענו שלא לגרוע דבר ממה שחייבתנו תורתנו השלמה, ועל זה נאמר (דברים יג, א) 'ולא תגרע ממנו', וכיצד יהיה זה האיסור, כגון מה שאמרו ז"ל בפרק ג' מראש השנה (שם), שאם נתערב דם הניתנין במתנה אחת עם דם הניתנין במתן ארבע, רבי אליעזר אומר ינתנו במתן ארבע, רבי יהושע אומר ינתנו במתנה אחת, שאם אתה נותן במתן ארבע עובר על בל תוסיף ועושה מעשה, וכשאתה נותן במתנה אחת אע"פ שאתה עובר על בל תגרע אי אתה עושה מעשה, עד כאן, ידענו מזה שבדרך זו וכל כיוצא בה הוא לאו דלא תגרע".

והנה, רש"י בפירושו על הפסוק (דברים ב, ד): "לא תספו על הדבר אשר אנכי מצוה אתכם ולא תגרעו ממנו" וגו', כתב: "'לא תוסיפו' - כגון חמש פרשיות בתפילין חמשת מינין בלולב וחמש ציציות, וכן 'לא תגרעו'" (ועי' רש"י דברים יג, א), ומשמע מדבריו, שאופן "לא תגרעו" הוא באופן הפוך, שלש פרשיות בתפילין, שלשה מינים בלולב שלש ציציות. ובספר 'טורי אבן' (עמ"ס ר"ה שם) האריך לדון בזה, האם אופן זה אכן דומה לדין המבואר במשנתנו, וזו לשונו: "לא נתברר בגמרא באיזה ענין עובר על בל תגרע, ורש"י בפרשת ואתחנן פירוש לא תוסיפו כגון ה' פרשיות בתפילין וה' מינין בלולב וה' ציצית וכן לא תגרע, משמע מפירושו דבג' פרשיות וג' מינים שבלולב וג' ציצית עובר על בל תגרע דומיא דעובר בה' מהם בבל תוסיף, ולכאורה נראה לי דאינו עובר בבל תגרע, אלא דאם גרע אפילו הכי כשר בדיעבד, ולא בטל מצוותו, כגון מתן ד' דקי"ל ריש פ"ד דזבחים (לו:) 'כל הניתנין על מזבח החיצון שאם נותנן מתנה אחת כיפר', אבל היכי דמגרע ביטל מצותה לגמרי, ופסול אפילו בדיעבד, כגון כל הני דקי"ל, ד' פרשיות שבתפילין וד' מינים שבלולב וד' ציצית, מעכבין זה את זה, כדתנן בפ"ג דמנחות (כח.), ואם חיסר אחד מהן אף הג' שעשה אינו כלום, ואין כאן מצות תפילין ולולב וציצית כלל אינו עובר על בל תגרע, דאין לשון גרעון נופל אלא שהיכא שעשה מצוה אלא שלא עשה בשלימותה ובמילואה וחיסר קצת מטכסיסי המצוה, אבל היכא שהגרעון פוסלה ומבטלה לגמרי, אין שייך כאן לשון גירעון, והוי ליה כאלו לא הניח תפילין כלל ולא נטל ד' מינים ולא עשה ציצית לגמרי, דאינו עובר אלא בעשין הללו, השתא נמי דעשאן אלא שעשה בגירעון אינו עובר אלא בעשה לחוד אם יש בידו לעשות ולא עשה, ואין להם שייכות כלל ללאו דבל תגרע, והיינו דלא מצינו בכולה גמרא שעובר על בל תגרע אלא בהא דמתן ד' לחוד".

וממשיך וכותב: "ואע"פ שכתב הרשב"א בפ"ק (ר"ה טז. ד"ה למה) דהא דאינו עובר בבל תגרע בראש השנה שחל בשבת דגזרו רבנן שלא לתקוע, משום דתיקנו שלא לתקוע לצורך, משום גזירה שמא יעבירנו ד' אמות ברשות הרבים, הרשות בידם וליכא בל תגרע, ומשמע מדבריו דאם אינו תוקע בר"ה שחל בחול או שלא עשה אחת משאר מצות עשה, מלבד שעובר בעשה עובר נמי בלאו דבל תגרע, ולפי זה כל שכן אם עשה ג' פרשיות בתפילין וג' מינים בלולב וג' ציצית, אע"ג דמעכבין זה את זה, אפילו הכי עובר נמי בבל תגרע, דלא גרע מאלו ישב ובטל את המצוה לגמרי, כבר תמהתי עליו בפנים בפרק קמא, דאם כן למ"ד לאו שאין בו מעשה לוקין עליו, ילקו על ביטול מצוה עשה אחת, דהא אין לך עשה שאין עם ביטול לאו דבל תגרע, והא וודאי לא שמענו, אלא ודאי שמע מינה דלא קאי לאו דבל תגרע אביטול מצות עשה כלל".

גם בפ"ק דראש השנה (שם) האריך בזה ה'טורי אבן' וכתב: "גם עיקר דברי הרשב"א תמוה לי, דמשמע מדבריו דהמבטל איזה מצוה עשה פעם אחת עובר בבל תגרע, והא דאינו עובר בר"ה שחל בשבת הואיל ותקנת חכמים הוא, נמצא לדבריו המבטל איזה מצות עשה, מלבד שעובר בעשה עובר נמי בל"ת דבל תגרע, אם כן למ"ד לאו שאין בו מעשה לוקין עליו, המבטל איזה מצות עשה שבתורה ילקה משום לאו דבל תגרע שעמה, והא לא מצינו לאיזה תנא או אמורא דנימא הכי" (עעו"ש).

ואמנם ביסוד דברי הרשב"א האריך בספר 'קובץ הערות' (עמ"ס יבמות סי' סט), ונשא ונתן בדברי הטו"א ליישב הערותיו, ובא"ד כתב (אות יב): "ומה שהקשה עוד בטו"א על דברי הרשב"א, דבמבטל מצות עשה לגמרי ליכא בל תגרע, מצאתי ב'שערי תשובה' שער ג' אות י"א שכתב ג"כ דבביטול מצוה איכא בל תגרע". וזו לשון רבינו יונה שם, כשהאריך בחומרת ועונש ביטול מצות עשה: "ויש על כל מצות עשה אזהרת לאו כוללת, שנאמר 'לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו'", ומשמע מדבריו שנקודה זו היא גם כן מחומרת ענין ביטול מצות עשה, דהמבטל מצות עשה עובר על "לא תגרע", וזהו שלא כדברי הטו"א. ולאור כן שפיר נוכל ליישב גם שיטת רש"י בענין לא תגרע, שאם מגרע מצוה באופן שתתבטל המצוה לגמרי עוברים בלא תגרעו, כי ביטול מצוה לגמרי בכלל "לא תגרע" הוא, וכדברי רבינו יונה והרשב"א, ובעיקרי הדברים כבר האריכו האחרונים ואין כאן מקום להאריך (עי' 'הגהות ברוך טעם' על הטו"א שם; 'חתם סופר' ר"ה כח:; שו"ת 'בית שלמה' סי' טז; 'בית הלוי' ח"א סי' מב ועוד).