שמא יגרום החטא
ברכות ד ע"א
"רבי יעקב בר אידי רמי, כתיב: (בראשית כח, טו) וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ וכתיב: (בראשית לב, ח) וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד? - אמר: שמא יגרום החטא".
קשה, היות שחשש יעקב שגרם החטא ובוטלה ההבטחה לשמירתו, לאיזו תועלת הזכיר בתפילתו את ההבטחה: (בראשית לב, יג) וְאַתָּה אָמַרְתָּ הֵיטֵב אֵיטִיב עִמָּךְ וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ כְּחוֹל הַיָּם אֲשֶׁר לֹא יִסָּפֵר מֵרֹב?
וכעין קושיית רבי יעקב בר אידי קשה על דברי רבי אבא במסכת מגילה דף טו ע"א: "אשר לא כדת, אמר רבי אבא: שלא כדת היה, שבכל יום ויום עד עכשיו - באונס, ועכשיו - ברצון. וכאשר אבדתי אבדתי - כשם שאבדתי מבית אבא כך אובד ממך". הכיצד הורה מרדכי לעשות דבר איסור חמור כאשר אין שום פיקוח נפש? הרי הצלה תבוא ממילא באופן כזה או אחר כדברי מרדכי עצמו: (אסתר ד, יד) אִם הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישִׁי בָּעֵת הַזֹּאת רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר וְאַתְּ וּבֵית אָבִיךְ תֹּאבֵדוּ!
אלא שהביטחון הנכון בהבטחת הקב"ה אינו גורע במשהו מחובת ההשתדלות.
הקב"ה הבטיח: (בראשית כח, טו) כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ, אלא אשאר יחד אתך ואסייעך רק אם תגיע גם אתה. ככתוב: (שמות כג, ה) עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ, ופירשו במשנה (בבא מציעא דף לב ע"א) "הלך וישב לו ואמר: הואיל ועליך מצוה, אם רצונך לפרוק פרוק - פטור, שנאמר עִמּוֹ". אם תתאמץ כראוי "לתפלה, ולדורון, ולמלחמה" אעזרך שתצליח.
וכן כתוב: (דברים ח, יח) וְזָכַרְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל. לך הוא נותן את הכח, ואם אינך מנצלו לא תעשה חיל.
וכן אמרו באיכה רבה: "דוד אמר ארדוף אויבי ואשיגם", וגם שאר המלכים לא נפטרו עד שעשו כל אשר לאל ידם: "עמד אסא ואמר אני אין בי כח להרוג להם, אלא אני רודף אותם ואתה עושה", "עמד יהושפט ואמר אני אין בי כח לא להרוג ולא לרדוף, אלא אני אומר שירה ואתה עושה", "עמד חזקיהו ואמר אני אין בי כח לא להרוג ולא לרדוף ולא לומר שירה".
לפיכך ירא יעקב בלשון עתיד "שמא יגרום החטא" ולא בלשון עבר שמא גרם החטא, שמא אחטיא כלומר אחסיר בעתיד מהשתדלותי הנצרכת ולא אהיה ראוי אז לקיום ההבטחה. ובכלל המאמץ נצרכים כל דרכי המלחמה והלכות פיקוח נפש.
