משל של המגיד מדובנא
הרב דב קדרון
זבחים פד ע"א
יש הבדל בין קורבן שנפסל לפני שהגיע לבית המקדש לבין קורבן שנפסל בתוך בית המקדש. מה שהיה פסול לפני שהגיע אינו מתקבל, ואפילו אם כבר הגיע למזבח צריך להוריד אותו, אולם מה שנפסל בתוך בית המקדש ("פסולו בקודש") – הקודש מקבלו, ואם עלה על המזבח לא מורידים אותו.
המגיד מדובנא (אהל יעקב פרשת אמור) מדמה חוסר כוונה בתפילה או בקריאת שמע לפסול שיש בקורבן, ועל פי זה מסביר את ההבדל בין חוסר כוונה בפסוק הראשון של קריאת שמע או בברכה הראשונה של התפילה, לבין חוסר כוונה בהמשך קריאת שמע או בהמשך התפילה. כדרכו הוא מבאר זאת על ידי משל:
אחד שהיה תובע לחבירו סך גדול והזמין אותו לבית דין, ואחר כל הטענות והתנצלות יצא הדין שישלם לו מעט מעט, ובכל שבוע יתן לו כך וכך עד אשר ישלים כל הסך. והנה במשך הימים אם יזדמן אשר בשבוע אחד לא יתן לו את חוקו יש לו התנצלות, אולי שכח ואולי לא היה ביכולתו ומתחלה היה חושב שיהיה לו, לא כן אם מיד בשבוע הראשון לא נתן כפי אשר התחייב, זה יורה על עוצם פשיעתו, כי בזדון לבו אינו משלם.
כך, אם באמצע קריאת שמע או באמצע תפלה לא כיוון אדם את דעתו, יש לו התנצלות, זה דומה ל"פסולו בקודש", אבל לא כן בפסוק הראשון ובברכה ראשונה של התפלה, כי אין טרדה בהתחלה אם לא במרד ובמעל. לכן אם מיד בהתחלה לא כיון דעתו, תפילתו או קריאת שמע שלו לא מתקבלים, כי ודאי לא הכין לבו כל מאומה, וזה דומה ל"אין פסולו בקודש".
