להנחיל את מנוחת השבת / הרב אורי גמסון
חסידות על הדף
זבחים קיט ע"א
דתנו רבנן: כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה, אל המנוחה - זו שילה, נחלה - זו ירושלים.
"הלוואי שאפשר היה לקחת את מנוחת הנפש שיש בשבת ולהעביר אותה לכל שאר השבוע". משפטים מעין אלו ניתן לשמוע מיהודי כזה או אחר מידי פעם, והם מבטאים מהלך נפשי שמבקש להמשיך הלאה את מנוחת השבת.
יש כאלו שחושבים שזו גחמה שאין לה מקום, מכיוון ששבת חלה רק פעם בשבוע, אולם רבי צבי אלימלך, ה'בני יששכר' מדינוב, מסביר (בני יששכר, מאמרי השבתות, ז, י) על בסיס דברי הגמרא בסוגייתנו, כי לא זו בלבד שזו לא גחמה, אלא שזוהי מטרת השבת – להמשיך את קדושתה הלאה לשאר ימות השבוע.
שילה, הוא אומר, נקראה בשם 'מנוחה', ומכאן ניתן ללמוד כי מנוחה היא לא דבר שממשיך לנצח, כשם שמשכן שילה לא שרד לנצח. לעומת זאת 'נחלה' זו ירושלים, ומכאן שנחלה זהו ביטוי לדבר שקיים ושורד לעד, כפי שירושלים שורדת לעד כבירת הקדושה של ריבונו של עולם.
כאשר חכמים תיקנו לומר בנוסח התפילה "המנחיל מנוחה לעמו ישראל ביום שבת קודש", הם איחדו תחת קורת הגג של השבת בין שני ההפכים הללו: "המנחיל" – נחלה יחד עם "מנוחה", אבל מה זה אומר?
מסביר הבני יששכר, ששבת היא יום שנושא הפכים.
מצד אחד היא יום קבוע ומוגבל שאוצר עשרים וארבע שעות, בדיוק כמו כל יום אחר במהלך השבוע, ולכן הוא נידון להסתיים בשלב מסוים. אולם מצד שני, הוא גם יום שמכיל תוכן אין סופי שלעולם לא יוכל להסתיים, כי שבת היא הגילוי של כח שתמיד יהיה קיים, ותמיד יפעל בתוך העולם.
השבת היא יום מנוחה, משום שהיא יום שמגלה את נוכחותו של הקדוש ברוך הוא, ומכיוון שכך אנחנו נוהגים באותו יום כפי שנוהג אדם שמרגיש את הנוכחות האלוקית - הוא נטול דאגה, נטול מלאכה, ועסוק רק בדבר אחד: קרבת אלוקים.
דבר זה יכול להמשיך הלאה גם לשאר ימות השבוע. זו לא גזירת גורל שמשאירה אותו תחום בתוך עשרים וארבע שעות, אלא בדיוק ההיפך, משום שהקדוש ברוך הוא מעוניין שגם במהלך השבוע נחיה מתוך תחושה עמוקה של הנוכחות האלוקית שתשפיע על כל מהלך שנעשה באותם הימים.
גם אם נגזר על האדם לצאת לעבודה, לא נגזר עליו לדאוג מכך. גם אם נגזר עליו לעמול קשה, לא נגזר עליו לשכוח מקרבת האלוקים, וזה מה שחכמים עושים כאשר הם תוחמים תחת קורת הגג של השבת את המנוחה והנחלה – לומר לנו: הכוח להמשיך הלאה את קדושת השבת לימות השבוע נמצא וקיים, עכשיו עלינו רק מוטל לגלות זאת בקרבנו.
