העיקר הכוונה

הרב דב קדרון

זבחים פט ע"א

כאשר יש כמה קורבנות שמוכנים להקרבה, יש סדר עדיפויות עם כללים ברורים, כפי שמבואר במשנה ובגמרא. והנה, במדרש (ויקרא רבה ג,ה) נאמר שאגריפס המלך ביקש להקריב אלף עולות, שלח ואמר לכהן הגדול: אל יקריב אחר היום חוץ ממני, בא עני אחד ובידו שני תורים, אמר לכהן: הקריב את אלו, אמר לו: המלך ציווני אל יקריב אדם חוץ ממני היום. אמר לו: אדוני כהן גדול, ארבעה אני צד בכל יום, ואני מקריב שנים ומתפרנס משנים, ואם אי אתה מקריבן, אתה חותך את פרנסתי, נטלן והקריבן. לאחר מכן נראה לאגריפס בחלום: קרבן של עני קדמך. שלח ואמר לכהן הגדול: לא כך ציויתך אל יקריב אדם חוץ ממני? סח לו כל אותו המאורע, אמר לו: יפה עשית כל מה שעשית, ועל זה נאמר: "כי לא בזה ולא שקץ ענות עני".

לכאורה משמע שהקריבו את התורים של העני לפני שגמרו להקריב את העולות של אגריפס, וזה בניגוד לכלל שנפסק בגמרא שקורבנות בהמה קודמים לתורים, מפני שקורבן בהמה הוא זבח, וזבחים חשובים, ואיך הקדים הכהן גדול את קורבנות העוף של העני?

אמר הגרי"ש אלישיב זצ"ל (קובץ תשובות הרב אלישיב חלק ג סימן רנח) שכנראה ההכרעה באה מכיון שהיה ברור לכהן הגדול שיש לאותו עני את הכוונה הטהורה ואת האמונה השלימה שכל ההשפעה שלו וכל הפרנסה שלו יונקים מקרבנו שהוא מקריב, התמימות הזו והכוונה הטהורה הם אלו שהכריעו להקריב את קורבן העני לפני קורבנות המלך, שלמרות הכמות העצומה שלהם לא יכלו להתחרות בקורבנות העני.