קדושת שבת וקדושת ראש חודש

הרב דב קדרון

זבחים צא ע"א

רש"י מסביר שקורבן מוסף של ראש חודש מקודש יותר מקורבן מוסף של שבת, מפני שראש חודש נקרא "מועד". ר' צדוק הכהן מלובלין (פרי צדיק בראשית לחנוכה) כותב שלכאורה אין זה מובן, וכי מפני שראש חודש נקרא מועד יהא מקודש יותר משבת שקדשו ה' יתברך ונקרא שבת.

אלא, הוא מסביר שיש שני סוגי קדושה, קדושה המושפעת על האדם מלמעלה, וקדושה שאדם מצליח להשיג על ידי עבודתו והתאמצותו. הקדושה הניתנת מלמעלה גבוהה יותר מזו שנרכשת בעמל, אך יחד עם זאת, יש ערך מיוחד למה שאדם מצליח להשיג בעצמו, כמו שאמרו "שאדם רוצה בקב שלו" — כלומר, למאמץ וליראה שהאדם מברר בעצמו יש חביבות מיוחדת.

לכן יש פסוקים שבהם השבת קודמת לראש חודש ויש פסוקים שבהם ראש חודש קודם לשבת. בישעיה (סו,כג): "והיה מדי חודש בחודשו ומדי שבת בשבתו", הקדים חודש לשבת, וכן במלכים (ב ד,כג): "לא חודש ולא שבת", הקדים גם כן חודש לשבת, ולעומת זאת ביחזקאל (מו,א) נאמר: "וביום השבת יפתח וביום החודש יפתח", הקדים שבת לחודש.

כך הוא מסביר גם את ההבדל בין מנשה לאפרים. יוסף קרא שם בנו הבכור מנשה, על שם "כי נשני אלהים את כל עמלי", והיינו עמל מלחמת היצר הרע, שבאמצעותו השיג את דרגת הקדושה העצמית, ולבנו השני קרא אפרים, כי הפרני אלקים בארץ עניי, דהיינו הקדושה שהושפעה עליו מלמעלה. מכיוון שהקדושה שזכה מצד ה' יתברך הוא יותר מקדושה שקנה בעמלו, שה' יתברך מוכן ורוצה להשפיע קדושה למוכנים לקבל, לכן יעקב הקדים את אפרים למנשה, אך ליוסף מנשה היה חביב יותר, כי הוא ביטא את מה שזכה בעמלו וביגיעתו.