פתרון בעיות במהלך הדרך / רפי זברגר

מנחות לה ע"א

הקדמה

במסגרת דיוני הלכות תפילין מצטטת הגמרא מספר "הלכות למשה מסיני":

1.      תיתורא – לעשות בסיס לתפילין המכסה את הקלפים המונחים בתוך הבתים (של יד ושל ראש)
2.      מעברתא – עשיית חריץ למעבר רצועת התפילין, גם בשל יד וגם בשל ראש.
3.      שין של תפילין – להבליט אות ש' בשני צידי תפילין של ראש. בצד ימין שין עם שלשה ראשים ובצד             שמאל שין עם ארבעה ראשים.

ההלכה הבאה לא נאמרה כהלכה למשה מסיני ונתונה במחלוקת אמוראים: בתפילין של ראש עושים חציצה בין הקלפים של הפרשיות (בתפילין של ראש כל פרשיה כתובה על קלף אחר). ולצורך כך עושים חריצים כדי להכניס לשם את המחיצות. החריצים צריכים להיות ניכרים גם על הדופן החיצונית של הבית. נחלקו עד היכן צריך להגיע אותו חריץ חיצוני. לדעת אביי חייב החריץ להגיע עד "מקום התפר" (עד התיתורא), ולדעת רב דימי מנהרדעא ניתן להסתפק בהיכר של החריצים על גבי הבית, מבלי שיגיעו עד התיתורא. 

הנושא

נלמד מחלוקת נוספת בין אביי לרב דימי מנהרדעא:

ואמר אביי: האי קילפא דתפילין צריך למיבדקיה

אביי פוסק כי יש לבדוק את קלף התפילין לפני כתיבת הפרשיה עליו, ומיד מסביר את ההלכה:

דדילמא אית בה ריעותא, ובעינא כתיבה תמה וליכא.

אולי יש נקב בקלף, ומכיוון שיש דין של "כתיבה תמה" בתפילין (כתיבה מלאה ולא מופסקת), אנו חוששים שהנקב "ישבור" את אחת האותיות והכתיבה לא תהיה תמה והקלף יהיה פסול.

רב דימי מנהרדעא אמר: לא צריך - קולמוסא בדיק לה.

רב דימי לא מחייב בדיקת מוקדמת של הקלף, שכן "קולמוס יבדוק". ישנם מספר הסברים לטעמו של רב דימי:

1.      אם הדיו ימלא את הנקב – הקלף כשר. לכן, אין צורך לבדוק את הקלף לפני הכתיבה
2.      אם הסופר "יעבור" על הנקב, הוא "ירגיש" אותו. ואם לא "הרגיש" אותו כנראה שאין נקב (או שנקב כזה        קטן אינו פוסל).

מהו המסר?

אולי יש לומר כי מחלוקת אביי ורב דימי מלמדת על התנהלות בחיים. אביי דורש "ללכת בדרך בטוחה", לכן צריך לבדוק את הקלף לפני הכתיבה שמא יימצא נקב. רב דימי סובר כי מכיוון שיש מצב שהנקב יהיה "כשר" (לפי ההסבר הראשון לעיל)  אין צורך לבדוק לפני הכתיבה.
מה סובר אביי לגבי מילוי נקב על ידי דיו?  ייתכן כי הוא חולק וסובר כי גם במקרה זה, הנקב פוסל את הקלף. אך ייתכן שהוא מסכים לרב דימי כי אם הדיו מכסה את הנקב הקלף יהיה כשר, אך למרות זאת הוא מחייב בדיקה לפני הכתיבה, כדי לא להיכנס למצבי ספק.
לפי הסבר זה מצאנו שתי "גישות לחיים". האחת מחייבת דקדוק והכנה מקסימליים, כדי שלא ניתקל במהמורות במהלך הדרך (אביי), והשנייה יותר "זורמת". ומכיוון שיש מצבים בהם נוכל להתקדם, גם אם נגלה פערים מהתכנון המקורי, אנו לא נקדיש זמן רב מידי להכנות מקדמיות, אלא נתחיל לרוץ, בתקווה לפתור את הבעיות במהלך הדרך (רב דימי).

המאמר לע"נ  אבי מורי: ר' שמואל ב"ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב"ר יעקב, וחמי: ר' משה חיים ב"ר ישראל פישל ז"ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]