קטניות באופן שאינו ראוי להחמיץ
זבחים צט ע"א
"בעי ריש לקיש: בעל מום והוא טמא מהו שיחלקו לו? כיון דלא חזי ורחמנא רבייה לא שנא , מה לי טמא מה לי בעל מום, או דלמא ראוי לאכילה חולק, שאינו ראוי לאכילה אינו חולק? אמר רבה, תא שמע: כהן גדול מקריב אונן, ואינו אוכל ואינו חולק לאכול לערב, שמע מינה: ראוי לאכילה בעינן, שמע מינה".
הסתפק ריש לקיש: מה דינו של כהן בעל מום שהוא גם טמא, האם הוא חולק בבשר הקרבנות יחד עם אחיו הכהנים? מצד אחד חולקים בקרבן רק טהורים שראוים לאכול ולעבוד, וכהן זה הוא טמא. אך מצד שני הפסוק לימד שבעלי מום חולקים למרות שאינם עובדים במקדש, ומה זה משנה אם הוא גם טמא, הטומאה אינה רלוונטית בבעל מום כי הוא ממילא פסול לעבודה!
אמר רבה, ויש גורסים רבא, בא תשמע ראיה מדברי הברייתא: "כהן גדול מקריב אונן, ואינו אוכל, ואינו חולק לאכול לערב". הרי לנו מקרה מיוחד בכהן גדול, הוא כשר לעבודה למרות אבילותו, אבל אסור לו לאכול בקדשים. והאם הוא חולק בקרבנות? - האם זה תלוי בעבודה - שהוא כשר בה, או באכילה - שהוא פסול בה? אומרת הברייתא: "ואינו חולק לאכול לערב" כלומר למרות שבערב יוכל לאכול. הרי לנו שמי שאינו רשאי לאכול עכשיו בקרבן אינו מקבל ממנו חלק, למרות שהוא כן רשאי לעבוד. וזה בדיוק ההיפוך מבעל מום, שלמרות שאינו רשאי לעבוד, כיון שהוא כן רשאי לאכול בקרבן הוא גם מקבל ממנו חלק. ומכאן שאם בעל המום טמא, הוא אינו חולק משום שכרגע אינו רשאי לאכול.
יש מקום להקיש מדין זה לדין נוסף. לנוהגים איסור בקטניות בפסח, מה הדין בשמן קטניות או במאכל אחר שהוכן באופן שגם דגן אינו מחמיץ בו?
חכמי ירושלים ופוסקים רבים הורו להיתר, כי קטניות שנאסרו רק כגזירה לדגן, למה יהיו חמורים מהדגן עצמו שאסור רק בהיותו מחמיץ! ופוסקים אחרים הורו לאיסור, וסברתם היא שמאחר שנאסרו הקטניות למרות שאינן יכולות להחמיץ, כל הבחנה בין אופן שמחמיץ או לא בדגן נראית כחוכא ואיטלולא. סברתם היא כסברה שהציע ריש לקיש בכהן בעל מום טמא, שכיון שממילא הוא פסול לעבודה, מה לי אם טמא הוא או לא. אולם מסקנת הגמרא אינה כך, אלא שלמרות שבעל מום פסול תמיד לעבודה, חולק הוא בקדשים רק בהיותו טהור וראוי לאוכלם כמו אחיו הראוים לעבודה. וכפתגם הגמרא: "יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא?!".
