האם אכילת הפסח מעכבת?
מאי טעמא? במחשבה נוספת
תלמוד גשר לחיים, הרב צוריאל ווינר
זבחים ק ע"ב
נושא הלימוד:
נחלקו חכמים: האם אדם קיים מצוות הבאת קרבן הפסח גם אם לא אכל בפועל, או שמא האכילה מעכבת את קיומה של המצוה
שאלות תג"ל:
למה אכילה מעכבת? למה קיום המצוה ואלי אף כשרות הקרבן תלויים באכילה? מהי הסברא במחלוקת?
הסבר בדרך תג"ל:
מהו עיקר קרבן הפסח-
מעשה ההקרבה או אכילת האדם?
שני צדדים עקרוניים עומדים ביסוד המחלוקת:
צד אחד רואה בפסח קרבן של גאולה לישראל.
“ואכלו את הבשר בלילה הזה” איננו פרט נלווה, אלא לב הקרבן. הקרבן ואכילתו הם חוויה של שמחה, שבה הגאולה מתממשת בגוף ובחיי האדם – כפסח מצרים, לילה של הצלה, חירות וברכה. לכן, אם לא נאכל – לא הושלמה תכלית הקרבן.
הצד השני רואה בפסח קרבן קודש לה׳, ככל הקרבנות.
השחיטה והזריקה מגדירות את הקרבן; האכילה היא מצוה חשובה, אך אינה מעכבת את עצם היותו קרבן. גם אם לא מומש הממד האנושי של שמחה – מעשה הקודש נעשה.
הפסח הוא בראש ובראשונה מעשה קודש, כבוד להקב"ה.
בעצם זו שאלה על המטרה והתכלית של יציאת מצרים ושל גאולה בכלל - קידוש השם וכבודו, "וידעו כי אני ה' " או גאולת ישראל?
שאלה למחשבה עכשווית:
בחיינו - האם מספיק לנו לעשות את המעשה הנכון, או שאנחנו זקוקים לחוויה אנושית של שמחה כדי שהמעשה יהיה בר- קיימא?
