|
להתחיל עם מצה / הרב אורי גמסוןחסידות על הדףמנחות נז ע"א
יש לפעמים שניתן להשתמש באמצעים שעקרונית הם פסולים, כמו גאווה, לעבודת השם. אמנם, לא ראוי להיות בעל גאווה, אבל לפעמים, אפשר לעשות בה שימוש חיובי, ולדוגמה חובה על תלמיד חכם, שתהיה בו שמינית שבשמינית ממידת הגאווה. כך יוצא, שגם משאב נפשי פסול, כמו גאווה, מוצא את מקומו כנדבך שמסייע בעבודת השם.
אלא שבנקודה זו מאיר מתוך סוגיית הגמרא שלנו, רבי שמואל, ה'שם משמואל' מסוכוטשוב נקודה יסודית וחשובה מאין כמותה (נאות הדשא, ב, פרק ד אות כה).
החמץ, הוא מסביר, הוא רמז לגאווה ויצר הרע, שמתנפחים ומנפחים את האדם. לעומתם, המצה מסמלת את הענווה ומיעוט הערך העצמי, ואלו שייכים ליצר הטוב.
על בסיס הרעיון הזה, אומר הזוהר הקדוש משל מעניין לבן מלך שהיה אדם חלוש בטבעו, ומכיוון שכך ביקשו הרופאים שיאכל רק מאכלים בריאים ומבריאים. כיוון שהבריא, אמרו הרופאים לאביו, המלך, שכעת בנו יוכל לאכול גם מאכלים רגילים, שבשעה שהיה חלוש היו מזיקים לו, אבל כיוון שהבריא, שוב הם לא יזיקו לו.
על בסיס זה, מסביר הזוהר הקדוש את העובדה שבפסח אסור לנו לאכול חמץ, ומותר לנו רק לאכול מצה, ואילו בחג השבועות קרבן שתי הלחם צריך להיות דווקא מחלות של חמץ.
מכיוון שבשעה שעם ישראל יוצא ממצרים, בעודו חולה וחלוש וצריך להתחזק בקשר עם הקדוש ברוך הוא, הוא צריך לאכול מאכלים מבריאים ומחזקים, ולכן הוא חייב לאכול רק מצה, ולהיות מונח רק בדברים שמנמיכים את רוחו הגבוהה, ומכוונים אותו רק לענייני הקדושה.
אולם, לאחר זמן, אחרי שכבר התחזק העם ובנה את קומתו הרוחנית, כעת הוא כבר יכול לאכול את החמץ, לעסוק גם בדברים שמגביהים את רוחו, וייתכן שיכולים גם להוביל למקומות שאינם רק מונחים בעבודת השם. מכיוון שכעת גם החלקים הללו יכולים להיות מגוייסים לטובת הקדושה – בשני יצריך.
על בסיס זה, הוא גם מסביר מדוע לחם הפנים צריך להיות דווקא מצה, כפי שעולה מדברי הסוגיה שלנו.
שכן, לחם הפנים מונח בשבת, ומכיוון ששבת היא הברכה לכל השבוע הקרוב, הרי שתחילתו של השבוע צריכה להיות דווקא בקדושה גמורה, מתוך ענווה גמורה, ומתוך עיסוק מוחלט רק בעניינים של יצר הטוב.
רק לאחר שאדם פותח את השבוע בקדושה, בטהרה, ובעיסוק שכולל רק את היצר הטוב, הוא יכול לפנות במהלך השבוע לעסוק גם בשטחים האפורים, ומתוך כך לגייס גם אותם להכנס תחת תחומי הקדושה.
אז האם אמצעים לא טהורים לחלוטין יכולים לשמש לעבודת השם? חד משמעית כן. אלא שהדרך לשם עוברת קודם כל בפתיחה שהיא כולה בקדושה ובטהרה, ורק אחרי שהטהרה כובשת את כול מהותנו, אנחנו יכולים כעת להתפנות ולגייס גם משאבים נוספים לתחומי הקדושה. |