התורה מאחדת את עם ישראל

הרב דב קדרון

זבחים קטז ע"א

כשניתנה תורה לישראל היה קולו הולך מסוף העולם ועד סופו, וכל [מלכי] גוים אחזתן רעדה בהיכליהן ... נתקבצו כולם אצל בלעם הרשע ואמרו לו: מה קול ההמון אשר שמענו, שמא מבול בא לעולם? ... ומה קול ההמון הזה ששמענו? אמר להם: חמדה טובה יש לו בבית גנזיו שהיתה גנוזה אצלו תתקע"ד דורות קודם שנברא העולם, וביקש ליתנה לבניו, שנאמר: ה' עוז לעמו יתן, [מיד] פתחו כולם ואמרו: ה' יברך את עמו בשלום.

מהר"ם שפירא זצ"ל הסביר שהתמיהה של הגויים הייתה על האחדות שנוצרה בעם ישראל לקראת קבלת התורה.

בדרך כלל כאשר יש סכנה, הרבה שונאים משלימים ביניהם, כמו כשפורצת שריפה ביער, כל החיות והבהמות רצות ביחד להציל את נפשם ואינן מתפנות לטרף. כך היה גם בתיבת נח, שכל החיות והבהמות והעופות היו ביחד, ואף אחד לא הזיק לשני.

כאשר יש אחדות בזמן של שלום זהו נס שאינו מדרך הטבע, כמו שכתוב בנבואת ישעיה (יא,ו): "וגר זאב עם כבש, ונמר עם גדי ירבץ, ועגל וכפיר ומריא יחדיו", וזה נאמר לעתיד לבוא, כשיהיה שלום בעולם, אז זה יהא נס כשכולם יחיו בשלום, אבל בשעת סכנה זהו טבע הבריות שכולם מתאחדים.

ועל זה התפלאו כל הגויים, כי במתן תורה היו כל ישראל "כאיש אחד בלב אחד" (רש"י שמות יט,ב), והם לא יכולים להבין אחדות כזאת בימי שלום, משום כך שאלו, שמא מבול בא לעולם? והסכנה מאחדת את עם ישראל, וענה להם בלעם, שניתנה התורה לישראל, והיא המאחדת אותם תמיד.