מה הבינה אשת מנוח והוא לא?

הרב דב קדרון

זבחים קיט ע"ב

מנוח, אביו של שמשון, היה בתקופת משכן שילה, ולפי הדעה שאז היה אסור להקריב קורבנות בבמה פרטית, מבואר בגמרא שהקורבן שהוא הקריב היה על פי היתר יוצא דופן, הוראת שעה. הרד"ק מסביר שההוראה ניתנה למנוח על ידי המלאך שהתגלה לו ולאשתו, ואמר לו (שופטים יג,טז): "וְאִם תַּעֲשֶׂה עֹלָה לַה' תַּעֲלֶנָּה".

בעל ספר עלי תמר (מגילה א,יא) מוכיח מכאן שגם דיבורו של מלאך לאדם הוא בגדר נבואה, כמו שכתוב במדרש (נשא י,ה): "למה נקרא שמו מנוח שזכה לדבר עמו מלאך, והנבואה נקראת מנוחה וכו'". ממילא הרי הוא בכלל הציווי שקיים לגבי נבואה: "אליו תשמעון".

אולם, הוא מקשה, כאשר מנוח הקריב קורבן על הבמה הוא עדיין לא ידע שזה מלאך אלא חשב שהוא נביא כמו שכתוב שם (שופטים יג,טז): "כִּי לֹא יָדַע מָנוֹחַ כִּי  מַלְאַךְ ה' הוּא", והרי לפי ההלכה אין שומעים לנביא לעבור על דברי תורה, אפילו כהוראת שעה, אלא אם כן הוא נביא מוחזק לכל ישראל, והמלאך שחשבו מנוח לנביא לא היה נביא מוחזק וגם לא נתן לו אות או מופת.

תירוצו הוא שהרי אמרו רז"ל שמנוח היה עם הארץ, וכשראה את הנביא שנראה לו כמראה מלאך אלוקים נורא מאד, זה היה מספיק בשבילו להחשיבו כמו נביא מוחזק, אף שלפי ההלכה בוודאי שאין סומכים על זה כלל.

יש לציין שגם האברבאנל והאלשיך מדייקים ממה שנאמר בסוף, לאחר שלא הוסיף להראות (פסוק כא): "אָז יָדַע מָנוֹחַ כִּי מַלְאַךְ ה' הוּא", שרק מנוח לא הבין שאין זה מלאך עד אז, אבל אשתו ידעה או הרגישה כבר מההתחלה שזה מלאך.