|
עטיפה מרעננת / רפי זברגרמנחות מט ע"א-ע"בהקדמהבתחילת המשנה בדף שלנו למדנו את ההלכות הבאות: התמידין אין מעכבין את המוספין ולא המוספין מעכבין את התמידין ולא המוספין מעכבין זה את זה.
הנושא
בעא מיניה רבי חייא בר אבין מרב חסדא: ציבור שאין להן תמידין ומוספין אי זה מהן קודם? שואל רבי חייא את רב חסדא מה הדין כשאין מספיק כבשים ביום שמקריבים מוסף? מה קודם, קרבן תמיד או קרבן מוסף? היכי דמי, אילימא תמידין דיומיה ומוספין דיומיה – פשיטא, תמידין עדיפי דהוו להו תדיר ומקודש, מנסה הגמרא להבין אל איזה מצב השאלה: אם מדובר על תמיד ומוספים של אותו יום, ברור ופשוט כי תמיד עדיף כיוון שהוא גם תדיר (כל יום, בקר וערב) וגם מקודש. נלמד שני הסברים ברש"י מדוע תמיד מוגדר מקודש:
אלא תמידין דלמחר ומוספין דהאידנא - תמידין עדיפי שכן תדיר, או דלמא מוספין עדיפי דהוו להו מקודש. מסיקה הגמרא כי השאלה מתייחסת ליום טוב שכבר הקריבו בו את קרבן התמיד, ועתה נשארו רק כבשים המספיקים או למוסף של אותו יום, או לתמיד של מחר. הספק הוא בין תדיר למקודש. שהרי התמיד תדיר יותר (במקרה זה התמיד אינו מקודש לפי שני ההסברים, כיוון שהוא שייך למחרת יום טוב), אך המוסף מקודש יותר. אמר ליה, תניתוה: התמידין אין מעכבין את המוספין, ולא המוספין מעכבין את התמידין, ולא המוספין מעכבין זה את זה. רב חסדא מנסה לפשוט את השאלה מתוך משנתנו שציטטנו בהקדמה. תוך כדי ניסיון להבנת המצבים עליהם דברה המשנה: היכי דמי? אילימא דאית ליה ולקדם, והתניא: מנין שלא יהא דבר קודם לתמיד של שחר, תלמוד לומר (ויקרא ו', ה'): וְהָאֵשׁ עַל הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ לֹא תִכְבֶּה וּבִעֵר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן עֵצִים בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר, וְעָרַךְ עָלֶיהָ הָעֹלָה וְהִקְטִיר עָלֶיהָ חֶלְבֵי הַשְּׁלָמִים, ואמר רבא: העולה עולה ראשונה, רב חסדא שולל את האפשרות כי המשנה מדברת על קדימות הקרבת הקרבנות, שהרי לומדים מהפסוק בספר ויקרא (המצוטט) כי עולת התמיד קודמת לכל הקרבנות, אם כן, אין בכלל הווא אמינא להקדים את קרבן מוסף. אלא פשיטא דלית ליה, ואי דיומיה אמאי? תדיר ומקודש תדיר עדיף! אלא ככל הנראה משנתנו מדברת במצב שאין מספיק כבשים להקריב, ושוב מנתחת הגמרא: אם מדובר על קרבנות יום טוב, הרי כפי שאמרנו לעיל, ברור ופשוט שיש להקריב את קרבן התמיד, שהרי הוא גם תדיר וגם קדוש (לשני ההסברים לעיל) אלא לאו דלמחר, וקתני אין מעכבין זה את זה, אלמא כי הדדי נינהו. אלא חייבים לומר, כי משנתנו מדברת בדיוק על מקרה הספק של רבי חייא, שכבר הקריבו קרבן תמיד, ואין מספיק כבשים למוסף של היום ולתמיד של מחר. ומתוך שהמשנה פסקה כי התמידין אינם מעכבים את המוספים וכן להיפך, משמע שהם באותה דרגה ורמה, ואיזה קרבן שירצו יקדימו, וזו פשיטת ספקו של רבי חייא. אמר ליה אביי: לעולם דאית להו ולקדם, ודקא קשיא לך שלא יהא דבר קודם, מצוה בעלמא הוא. דוחה אביי את ההוכחה ואת האוקימתא של המשנה, וטוען כי משנתנו עוסקת במצב שיש מספיק קרבנות, ועל השאלה איזה קרבן להקדים. ולגבי ההוכחה מהפסוק כי יש להקדים בכל מקרה את קרבן התמיד, אומר אביי, כי זהו רק דין לכתחילה. אמנם מצווה להקדים, אך אם לא הקידמו, גם כשר וניתן להקריב את קרבן התמיד גם אחרי קרבן מוסף. לאור זה יוצא כי המשנה מדברת במישור של דיעבד.
מהו המסר?ההסבר הראשון של רש"י לעיל, המגדיר את קרבן התמיד ביום טוב כתדיר ומקודש, כיוון שקרבן התמיד "זוכה" לקדושתו מכוח היום המקודש (יום טוב) יכול ללמדנו מסר מעניין לחיים.
המאמר לע"נ אבי מורי: ר' שמואל ב"ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב"ר יעקב, וחמי: ר' משה חיים ב"ר ישראל פישל ז"ל |