|
טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
גרדומי תכלת כשרין, וגרדומי אזוב כשרין – אזוב מצוי
"אלא אמר רבא: לא נצרכא אלא לגרדומין, דאי איגרדם תכלת וקאי לבן, ואי איגרדם לבן וקאי תכלת לית לן בה, דאמרי בני ר' חייא: גרדומי תכלת כשרין, וגרדומי אזוב כשרין. וכמה שיעור גרדומין? אמר בר המדורי אמר שמואל: כדי לענבן. איבעיא להו: כדי לענבן, לענבן כולהו בהדדי, או דלמא כל חד וחד לחודיה? תיקו" (מנחות, לח ע"ב).פירוש: אלא אמר רבא: לא נצרכא משנתנו ששנינו בה שהתכלת אינה מעכבת את הלבן ולהיפך, אלא לענין גרדומין (גדמים), שנחתכו חוטי הציצית לאחר שהטילם בבגד, דאי איגרדם [שאם נגדם] התכלת וקאי [וקיים] הלבן, ואי איגרדם [וכן אם נגדם] הלבן וקאי [וקיים] התכלת — לית לן [אין לנו] בה, כפי דאמרי [שאומרים] בני ר' חייא: גרדומי תכלת כשרין, שגם אם נחתכו חוטי הציצית (שכולה קרויה "תכלת" בלשון חכמים) כשרה, וכן גרדומי אזוב שמשתמשים בו להזאה של מי פרה אדומה כשרין. ושואלים: וכמה שיעור יישאר בגרדומין ותהיה הציצית כשרה? אמר בר המדורי אמר שמואל: שיהיו ארוכים כדי לענבן, לעשות בהם עניבה. איבעיא להו [נשאלה להם] לחכמים: האם כדי לענבן, פירושו לענבן כולהו בהדדי [את כולם יחד], או דלמא כל חד וחד לחודיה [שמא כל אחד ואחד לחוד, לעצמו], שהוא שיעור קטן יותר? שאלה זו לא נפתרה ונשארה בתיקו [תעמוד] השאלה במקומה (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
שם עברי: אזוב מצוי שם באנגלית: Wild Marjoram, Bible Hyssop לזיהוי האזוב ראו במאמר "שדרה דופן סוכה והאזוב" (נידה, כו ע"א). לקריאה הקש/י כאן.
כפתיחה למאמר זה מומלץ לקרוא את המבוא הכללי המתאר את המשותף לשלישית המינים סיאה, אזוב וקורנית. לקריאה לחץ כאן.
תפארת ישראל (שם): "וגרדומים. דמתחלה צריך שיהיו ארוכים טפח, וגרדומין היינו שנתקצרו על ידי רבוי ההזאות". במסכת כלים (פי"א מ"ט) הוא מרחיב ומתייחס לדוגמאות נוספות:
י. פליקס הסביר שלאחר שנשרו הפירות ונותרים רק הגבעולים הם נקראים "גרדומי אזוב" והם כשרים: "גרדומי אזוב כשרין וכו'" (שם, מ"ב). ז. ספראי כתב במשנת א"י (שם): "כאשר מזים באזוב נושרים לעתים עלי התפרחת". הסברם אינו עולה בקנה אחד עם פירושי הראשונים המגדירים "גרדומים" כשאריות גבעולים ואילו כאשר נושרים העלים או הפירות הגבעולים נשארים שלמים. מהמפרשים ניתן להבין שהגרדומים הם תוצאה של השימוש באזוב לצורך הזאה הגורם לשבירה או התפרקות הגבעולים. כמה מהאחרונים דנו בשאלה מדוע לא ניתן להשליך ממצוות האזוב שבו כשרות להזאה גם שאריות האגודה למצוות כמו לולב ושופר. מדוע לא ניתן להתייחס ללולב ושופר ששיעורם חסר כגרדומים? לשאלה זו ניתנו תשובות שונות מתוכן בחרתי את תשובתו של הרב י. ד. גלדשטיין בספרו "אהל יששכר" (סי' קל). לדעתו המושג "גרדומי מצוה" קשור למצבים בהם החפץ שצורתו השתנתה עדיין עשוי למלא את תפקידו הראשוני. אגודת אזוב יכולה לשמש להזאה גם אם הקלחים התקצרו וכמו כן גם גרדומי תכלת עדיין ראויים לתפקידם הראשון כל זמן שנותר פתיל כל שהוא. לעומת זאת לולב ושופר אינם ניתנים לשימוש אם חסרו מגודלם המקורי. גודל הלולב הוא 4 טפחים כדי לנענע בו ובשופר טפח כדי שבעת אחיזתו ניתן לראותו משני צידי היד. אם חסר מהשיעור המינימלי בטל שם חפץ המצוה ולא ניתן להכשירו משום "גרדומי מצוה".
(1) פירוש: אמר רב פפא: גרדומי רצועות, כלומר, רצועות שנקטעו בחלקן כשירות. ומעירים: ולאו מילתא היא [ולא כלום הוא], מדאמרי [ממה שאמרו] בני ר' חייא: גרדומי תכלת של ציצית, שנחתכו ונשאר מהם רק מעט, וכן גרדומי אזוב של הזאת מי פרה אדומה כשירין, ולא אמרו כן על גרדומי רצועות התפילין. רשימת מקורות:ז. עמר, צמחי המקרא, הוצאת ראובן מס, ירושלים תשע"ב (עמ' 127-129).
|
